רָאגַה-דְוֵשַׁה-וימוּקְתַיְס תוּ וישַׁיָאן אינְדְרייַיְשׂ צַ'רַן אָתְמַה-וַשְׂיַיְר וידְהֵיָאתְמָא פְּרַסָאדַם אַדְהיגַצְ'צְ'הַתי
רָאגַה—מהתקשרות; דְוֵשַׁה—מדחייה; וימוּקְתַיְהּ—משוחררים; תוּ—לעומת זאת; וישַׁיָאן—במושאי החושים; אינְדְרייַיְהּ—באמצעות חושים; צַ'רַן—עוסק; אָתְמַה-וַשְׂיַיְהּ—נמצאים תחת שליטה; וידְהֵיַה-אָתְמָא—אדם המתרגל חופש מווּסת; פְּרַסָאדַם—חסדו של האל; אַדְהיגַצְ'צְ'הַתי—משיג.
תרגום
לעומת זאת, מי שחופשי מכל התקשרות ודחייה, ומסוגל לרסן את חושיו באמצעות כללי הגאולה — הלה זוכה במלוא חסדו של האל.
הוסבר כבר שאפשר לכאורה לרסן את החושים באמצעים מלאכותיים כלשהם, אלא שכל עוד הם אינם עוסקים בשירות נשגב לאל, רבים הסיכויים למעידה. אדם המודע לקְרּישְׁנַּה, גם אם נראה שהוא שרוי במישור החושי, בגלל מודעותו לקְרּישְׁנַּה הוא אינו קשור לפעילות החושית. עניינו כולו מתמצה בסיפוקו של קְרּישְׁנַּה, ומכאן שהוא נשגב לכל זיקה או דחייה. לרצונו של קְרּישְׁנַּה הוא נכון לעשות גם דברים שברגיל נחשבים לבלתי רצויים; וללא רצונו, הרי שלא יעשה את מה שברגיל היה עושה למען סיפוקו האישי. לכן פעולה או אי פעולה — אלה נתונות לשליטתו, שהרי הוא פועל על פי הדרכתו של קְרּישְׁנַּה. תודעה שכזו מושגת בחסדו נטול הסיבה של האל, ומכאן שגם דָבֵק שקשור למישור החושי יכול להשיגה.