סְוַה-דְהַרְמַם אַפּי צָ'אוֵקְשְׁיַה נַה ויקַמְפּיתוּם אַרְהַסי דְהַרְמְיָאד דְהי יוּדְדְהָאץ' צְ'הְרֵיוֹ 'נְיַת קְשַׁתְרייַסְיַה נַה וידְיַתֵא
סְוַה-דְהַרְמַם—עקרונות הדת של האדם עצמו; אַפּי—גם; צַ'ה—ו-; אַוֵקְשְׁיַה—בהתחשב; נַה—לעולם לא; ויקַמְפּיתוּם—להסס; אַרְהַסי—אתה צריך; דְהַרְמְיָאת—למען עקרונות הדת; הי—אכן; יוּדְדְהָאת—מאשר מלחמה; שְׂרֵיַהּ—עיסוק יאה; אַנְיַת—אחר; קְשַׁתְרייַסְיַה—עבור קְשַׁתְרייַה; נַה—לא; וידְיַתֵא—קיים.
תרגום
דע כי לאור חובותיך כקְשַׁתְרייַה, אין לך עיסוק יאה יותר ממלחמה על עקרונות הדְהַרְמַה; לכן, אל לך להסס.
המעמד השני מבין ארבעת מעמדות החברה נועד לשמור על מִנהל טוב ונקרא קְשַׁתְרייַה. קְשַת פירושו פגיעה או נזק, ומשום כך מי שמגונן מפני אלה נקרא קְשַׁתְרייַה (תְרָאיַתֵא — לגונן). הקְשַׁתְרייות נהגו להתאמן ולהרוג ביערות. ביער הם היו מתגרים בנמר ונלחמים עמו בחרב, פנים מול פנים. לאחר מות הנמר, הייתה גופתו נשרפת בטקס מלכותי. מלכי מדינת גַ'יְפּוּר מקיימים נוהג זה עד עצם היום הזה. מאחר שאלימות להגנת הדְהַרְמַה הכרחית לעתים, הרי שהיה על הקְשַׁתְרייות להתאמן בהרג. משום כך הם לא היו אמורים לפנות לסַנְנְיָאסַה, לנזירות גמורה. אי אלימות אפשר שתשמש בפוליטיקה כצעד מדיני, אולם אל לה להפוך לעיקרון. בספרות הדְהַרְמַה (ספרי החוק) נאמר: אָהַוֵשׁוּ מיתְהוֹ 'נְיוֹנְיַםּ ג'יגְהָאמְּסַנְתוֹ מַהִי-קְשׁיתַהּ יוּדְדְהַמָאנָאהּ פַּרַםּ שַׂקְתְיָא סְוַרְגַםּ יָאנְתְי אַפַּרָאנֹ-מוּקְהָאהּ יַגְ'נֵֿשׁוּ פַּשַׂווֹ בְּרַהְמַן הַנְיַנְתֵא סַתַתַםּ דְויגַ'יְהּ סַמְּסְקְרּיתָאהּ קילַה מַנְתְרַיְשׂ צַ'ה תֵא 'פּי סְוַרְגַם אַוָאפְּנוּוַן "מלך או קְשַׁתְרייַה שנלחם בקרב במלך עוין, מגיע לאחר מותו לכוכבי עדן, ממש כמו בְּרָאהְמַנַּה שמקריב חיות באש הקורבן." מכאן שהריגה בקרב, על פי עקרונות הדְהַרְמַה, כמו גם הקרבת חיות באש הקורבן, אינן נחשבות לאלימות, שהרי הכול נשכרים מביצוע מעשה דְהַרְמי שכזה. חיית הקורבן זוכה מייד בגוף אדם, ופוסחת על התהליך ההתפתחותי ההדרגתי. קְשַׁתְרייַה שמת בקרב עולה לכוכבי עדן, וכמותו גם בְּרָאהְמַנַּה שעורך הקרבות. ישנם שני סוגים של סְוַה-דְהַרְמַה, חובות. מי שאינו בן חורין, הרי שלצורך גאולה עליו לבצע את החובות שמותאמות לגופו. אך מי שהפך לבן חורין, חובותיו אינן עוד במישור הגופני, החומרי, אלא רוחניות לגמרי. כל עוד שרויים בתפיסה גופנית, ישנן חובות מיוחדות לבְּרָאהְמַנַּה ואחרות לקְשַׁתְרייַה, ואין לנוטשן, שהרי אלוהים הוא זה שמורה את הסְוַה-דְהַרְמַה. זה יובהר בפרק הרביעי. סְוַה-דְהַרְמַה במישור הגופני נקראת וַרְנָּאשְׂרַמַה-דְהַרְמַה, שמהווה קרש קפיצה להבנה רוחנית. ללא וַרְנָּאשְׂרַמַה-דְהַרְמַה, מערכת חובות מיוחדת לכל אחד בחברה, בהתאם למידות הטבע שחוברות לגופו, החברה אינה נחשבת אפילו לאנושית. ביצוע החובות הללו בתחומי הפעולה השונים, על פי סמכות עליונה, מרומם למעמד גבוה יותר בחיים.