בהגווד גיטה - 2.70

אף על פי שהים הגדול מלא תמיד במים, הוא עוד מוסיף ומתמלא, בייחוד בעונת הגשמים. אף על פי כן, הוא נשאר תמיד כפי שהוא — יציב; הוא אינו נסער ואינו עולה על גדותיו. כמותו גם אדם ממוקד בקְרּישְׁנַּה. כל עוד קיים הגוף החומרי, ממשיכים יצריו לתבוע עינוג חושים, אלא שהדָבֵק מלא כולו ואינו נטרד מתשוקות שכאלה. מאחר שהאל ממלא את כל צרכיו החומריים, הרי שאינו זקוק לדבר. הוא משול לים — שמלא בתוכו תמיד. התשוקות, כמו נהרות אשר זורמים לים, אפשר שיתעוררו, אולם הוא נשאר יציב בפועלו; הוא אינו נטרד כלל מן התשוקות לעינוג חושים. אדם מודע לקְרּישְׁנַּה נבחן בוויתורו על עינוג חושים חומרי, אף שאפשר שהתשוקות עדיין מקננות בליבו. הסיפוק שהוא מפיק מהשירות האוהב לאל הופך אותו ליציב כמו הים, ומקנה לו שלווה מלאה. לעומת זאת, מי שמבקשים להגשים את מאווייהם — לרבות השאיפה לגאולה, קל וחומר הצלחה חומרית — אלה אינם מוצאים שלווה לעולם. הפועלים למען פירות עמלם, מבקשי הגאולה והיוגים ששואפים לכוחות נסתרים — מאחר שהם מלאים בתשוקות שאינן מתגשמות, הרי שאינם מאושרים, בעוד שאדם מודע לקְרּישְׁנַּה מפיק אושר משירותו לאל, ואינו מבקש עוד דבר להגשימו. למעשה, הוא אינו מתאווה אפילו לגאולה משעבוד חומרי; הוא משולל תשוקות חומריות, ומשום כך הוא שלֵו לגמרי.