ויהָאיַה קָאמָאן יַהּ סַרְוָאן פּוּמָאמְּשׂ צַ'רַתי ניהְּסְפְּרּיהַהּ נירְמַמוֹ נירַהַנְֹקָארַהּ סַה שָׂאנְתים אַדְהיגַצְ'צְ'הַתי
ויהָאיַה—בנוטשו; קָאמָאן—את התשוקות לעינוג חושים; יַהּ—מי ש-; סַרְוָאן—כולן; פּוּמָאן—אדם; צַ'רַתי—חי; ניהְּסְפְּרּיהַהּ—חופשי מתאווה; נירְמַמַהּ—ללא תחושת בעלות; נירַהַנְֹקָארַהּ—ללא עצמי כוזב; סַהּ—הוא; שָׂאנְתים—שלווה; אַדְהיגַצְ'צְ'הַתי—משיג.
תרגום
מי שוויתר על התשוקות לעינוג חושים כולן וחי חופשי מתאוות, ללא תחושת בעלות וללא עצמי כוזב — רק הוא זוכה בשלווה אמיתית.
היעדר תשוקות פירושו ויתור על כל תשוקה לעינוג חושים. במילים אחרות, הרצון להפוך מודע לקְרּישְׁנַּה אינו נחשב לתשוקה, שהרי תודעת קְרּישְׁנַּה מושלמת פירושה להבין את מעמדנו כמשרתים נצחיים של קְרּישְׁנַּה; פירושה שאיננו חושבים עוד גוף חומרי זה לעצמנו, ודבר בעולם זה איננו חושבים לשלנו. מי ששרוי בשלב מושלם שכזה יודע שהכול שייך לקְרּישְׁנַּה וצריך לשמש לסיפוקו. אַרְג'וּנַה לא רצה להילחם למען סיפוק רצונות אנוכיים, אולם לאחר שהפך למודע לקְרּישְׁנַּה, הוא נלחם בהתאם לרצונו של קְרּישְׁנַּה; למען עצמו הוא לא רצה להילחם, אולם נלחם כמיטב יכולתו למען קְרּישְׁנַּה. מכאן שהתשוקה לרַצות את קְרּישְׁנַּה — ולא הניסיון המלאכותי לבטל את התשוקות — מהווה חוסר תשוקה אמיתי. ישות החיים אינה יכולה להיות ללא תשוקות או חושים; עליה רק לשנות את איכות תשוקותיה. אדם משולל תשוקות חומריות יודע שהכול שייך לקְרּישְׁנַּה (אִישָׂאוָאסְיַם אידַםּ סַרְוַם). הוא אינו מכריז בעלות על דבר. ידע נשגב זה מבוסס על הגשמה עצמית — כלומר, על ההבנה שישות החיים היא חלקיק נצחי של קְרּישְׁנַּה, ומכאן שהיא רוחנית מטבעה ומעצם מעמדה, ולעולם אינה זהה לקְרּישְׁנַּה או גדולה ממנו. הבנה כזו מהווה בסיס לשלווה אמיתית.