דוּהְּקְהֵשְׁו אַנוּדְויגְנַה-מַנָאהּ סוּקְהֵשׁוּ ויגַתַה-סְפְּרּיהַהּ וִיתַה-רָאגַה-בְּהַיַה-קְרוֹדְהַהּ סְתְהיתַה-דְהִיר מוּניר אוּצְ'יַתֵא
דוּהְּקְהֵשׁוּ—בשלושת סוגי המצוקות; אַנוּדְויגְנַה-מַנָאהּ—מחשבתו אינה מתערערת; סוּקְהֵשׁוּ—באושר; ויגַתַה-סְפְּרּיהַהּ—אינו מעוניין; וִיתַה—משוחרר; רָאגַה—מהתקשרות; בְּהַיַה—מפחד; קְרוֹדְהַהּ—מכעס; סְתְהיתַה-דְהִיהּ—בעל מיינד יציב; מוּניהּ—חכם; אוּצְ'יַתֵא—נקרא.
תרגום
מי שנפשו אינה מתערערת גם בפקוד אותו שלוש המצוקות, ובעת שמחה עליצותו אינה מעבירה אותו על דעתו, מי שפטור מהתקשרות, מפחד ומכעס — אדם כזה נקרא חכם בעל מחשבה יציבה.
המילה מוּני פירושה מי שמעסיק את מחשבתו ברעיונות ספקולטיביים לאינספור, מבלי להגיע למסקנה ממשית. נאמר שכל מוּני מחזיק השקפה משלו, ואם דעתו אינה שונה מזו של מוּנים אחרים, הרי שאינו מוּני במלוא מובן המילה. נָאסַוּ רּישׁיר יַסְיַה מַתַםּ נַה בְּהינְנַם (מַהָאבְּהָארַתַה וַנַה-פַּרְוַה 313.117). מכל מקום, הסְתְהיתַה-דְהִיר מוּני שנזכר כאן, שונה. הוא זונח כל ניסיון לחדש ולהמציא רעיונות, ושרוי בתודעת קְרּישְׁנַּה תמיד. הוא נקרא פְּרַשָׂאנְתַה-ניהְּשֵׂשַׁה-מַנוֹ-רַתְהָאנְתַרַה (סְתוֹתְרַה-רַתְנַה 43), מי שפסח על שלב החשיבה הספקולטיבית, לאחר שהגיע למסקנה ששְׂרִי קְרּישְׁנַּה, וָאסוּדֵוַה, הוא הכול (וָאסוּדֵוַה סַרְוַםּ איתי סַה מַהָאתְמָא סוּ-דוּרְלַבְּהַהּ). הוא נקרא מוּני יציב במחשבתו. מי שמודע כך לקְרּישְׁנַּה אינו מתערער גם לנוכח שלוש המצוקות, שהרי הוא רואה בהן את חסדו של קְרּישְׁנַּה; הוא חושב את עצמו ראוי אף לתגובות קשות יותר, בגין עברו החוטא, ומעריך כיצד בחסדו של האל פחת סבלו. גם שמחה הוא זוקף לזכותו של האל, וחושב את עצמו לבלתי ראוי לאושר; רק בחסדו של קְרּישְׁנַּה הוא זוכה בתנאים נוחים לביצוע שירותו המסור. למען השירות לאל הוא נועז ופעיל מאוד, ואינו מושפע ממשיכה או דחייה. זיקה או משיכה פירושן לנטות למשהו לצורך עינוג חושים אישי, ודחייה היא היעדר משיכה כזו. אלא שאדם יציב בתודעת קְרּישְׁנַּה אינו נקשר לדבר ואינו נדחה, שהרי חייו מוקדשים לשירות לאל. הוא אינו כועס גם כאשר ניסיונותיו עולים בתוהו, ויציב בהחלטיותו תמיד, בהצלחה ובכישלון.