תָאני סַרְוָאנּי סַמְּיַמְיַה יוּקְתַה אָסִיתַה מַת-פַּרַהּ
וַשֵׂא הי יַסְיֵנְדְרייָאנּי תַסְיַה פְּרַגְ'נָֿא פְּרַתישְׁטְהיתָא
תָאני—את החושים הללו; סַרְוָאנּי—כולם; סַמְּיַמְיַה—שומר תחת שליטתו; יוּקְתַהּ—עוסק; אָסִיתַה—עליו להימצא; מַת-פַּרַהּ—במערכת יחסים עימי; וַשֵׂא—תחת שליטה מלאה; הי—אכן; יַסְיַה—אשר שלו; אינְדְרייָאנּי—החושים; תַסְיַה—שלו; פְּרַגְ'נָֿא—תודעה; פְּרַתישְׁטְהיתָא—יציבה.
תרגום
מי שמרסן את חושיו ושומר אותם בשליטה מלאה וממקד את תודעתו בי, ידוע כאדם בעל תבונה יציבה.
פסוק זה מסביר שתודעת קְרּישְׁנַּה מהווה את פסגת שלמות היוגה. ללא תודעת קְרּישְׁנַּה אי אפשר לשלוט בחושים. כנזכר לעיל, היוגי הגדול דוּרְוָאסָא מוּני התגרה במַהָארָאגַ'ה אַמְבַּרִישַׁה, וברוב גאוותו נמלא חימה שלא לצורך ואיבד את השליטה על חושיו. המלך, לעומתו, אף שלא ניחן בכוחותיו של היוגי, מאחר שהיה דָבֵק, נשא בשתיקה את העוולות הרבות, ולבסוף זכה בניצחון. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (9.4.18-20) נזכרים הכישורים שאפשרו למלך למשול בחושיו:
סַה וַי מַנַהּ קְרּישְׁנַּה-פַּדָארַוינְדַיוֹר
וַצָ'אמְּסי וַיְקוּנְּטְהַה-גוּנָּאנוּוַרְנַּנֵא
קַרַוּ הַרֵר מַנְדירַה-מָארְגַ'נָאדישׁוּ
שְׂרוּתיםּ צַ'קָארָאצְ'יוּתַה-סַת-קַתְהוֹדַיֵא
מוּקוּנְדַה-לינְֹגָאלַיַה-דַרְשַׂנֵא דְרּישַׂוּ
תַד-בְּהְרּיתְיַה-גָאתְרַה-סְפַּרְשֵׂא 'נְֹגַה-סַנְֹגַמַם
גְהְרָאנַּםּ צַ'ה תַת-פָּאדַה-סַרוֹגַ'ה-סַוּרַבְּהֵא
שְׂרִימַת-תוּלַסְיָא רַסַנָאםּ תַד-אַרְפּיתֵא
פָּאדַוּ הַרֵהּ קְשֵׁתְרַה-פַּדָאנוּסַרְפַּנֵּא
שׂירוֹ הְרּישִׁיקֵשַׂה-פַּדָאבְּהיוַנְדַנֵא
קָאמַםּ צַ'ה דָאסְיֵא נַה תוּ קָאמַה-קָאמְיַיָא
יַתְהוֹתְתַמַשְׂלוֹקַה-גַ'נָאשְׂרַיָא רַתיהּ
"מַהָארָאגַ'ה אַמְבַּרִישַׁה מיקד את מחשבתו בכפות רגלי הלוטוס של קְרּישְׁנַּה, במילותיו תיאר את משכנו, בידיו ניקה את מקדשו ובאוזניו האזין לעלילותיו. את עיניו העסיק בצפייה בדמותו של האל, את גופו בנגיעה בגופם של הדְבֵקים, את נחיריו בהרחת ניחוח התוּלַסִי שהוגשה כמנחה לכפות רגלי הלוטוס של האל, ואת לשונו העסיק בטעימת התוּלַסִי. ברגליו צעד לאתרי הקודש ולמקדשיו של האל, בראשו השתחווה לפניו, ואת תשוקותיו כולן הקדיש להגשמת תשוקותיו של האל… הכישורים הללו כולם הפכו אותו לדָבֵק מַת-פַּרַה."
המילה מַת-פַּרַה רבת משמעות בהקשר זה. חייו של מַהָארָאגַ'ה אַמְבַּרִישַׁה מלמדים כיצד להפוך למַת-פַּרַה. שְׂרִילַה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה, שהיה מלומד ואָצָ'ארְיַה דגול בשושלת של מַת-פַּרַה, מעיר: מַד-בְּהַקְתי-פְּרַבְּהָאוֵנַה סַרְוֵנְדְרייַה-ויגַ'יַה-פֻּוּרְויקָא סְוָאתְמַה-דְרּישְׁטיהּ סוּ-לַבְּהֵתי בְּהָאוַה: "רק בכוחו של שירות מסור לקְרּישְׁנַּה אפשר לשלוט כליל בחושים." לעתים ניתנת גם דוגמת האש: "ממש כשם שאש שורפת הכול, וישְׁנּוּ שנמצא בלב היוגי שורף כל טומאה ואי טוהר." גם היוגה-סֻוּתְרַה מורה על הגות בוישְׁנּוּ ולא בחלל ריק. אותם יוגים לכאורה, שהוגים במשהו שאינו דמותו של וישְׁנּוּ, בסך הכול מבזבזים את זמנם בחיפושי סרק אחר חזיונות תעתועים. לכן עלינו להפוך למודעים לקְרּישְׁנַּה ומסורים לו, שהרי זו מטרת היוגה האמיתית.