סוּקְהַה-דוּהְּקְהֵא סַמֵא קְרּיתְוָא לָאבְּהָאלָאבְּהַוּ גַ'יָאגַ'יַוּ תַתוֹ יוּדְדְהָאיַה יוּגְ'יַסְוַה נַיְוַםּ פָּאפַּם אַוָאפְּסְיַסי
סוּקְהַה-דוּהְּקְהֵא—שמחה וצער; סַמֵא—שווים; קְרּיתְוָא—בעשותך; לָאבְּהַה-אַלָאבְּהַוּ—זכייה והפסד; גַ'יַה-אַגַ'יַוּ—ניצחון ותבוסה; תַתַהּ—אז; יוּדְדְהָאיַה—בקרב; יוּגְ'יַסְוַה—עסוֹק (הילחם); נַה—לא; אֵוַם—בדרך זו; פָּאפַּם—תגובות לחטאים; אַוָאפְּסְיַסי—תקבל.
תרגום
הילחם לשם הלחימה עצמה, מבלי להתחשב בשמחה או בצער, בזכייה או באובדן, בניצחון או בתבוסה – שהרי אז יהיו מעשיך פטורים תמיד מחטא.
קְרּישְׁנַּה אומר כאן במישרין שאַרְג'וּנַה צריך להילחם לשם הלחימה עצמה. זאת משום שהוא חפץ במלחמה הזו. פעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה צריכה להיות פטורה מכל שיקולים של שמחה או צער, זכייה או הפסד, ניצחון או תבוסה. תודעה נשגבת פירושה שהכול נעשה למען קְרּישְׁנַּה, ופעילות כזו, בניגוד לפעילות חומרית, פטורה מתגובות. מי שפועל למען עינוג חושיו, בין שבטוֹבוּת ובין שבלהיטות, יהיה נתון לתגובות חיוביות או שליליות. בעוד שמי שהתמסר כולו לפעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה, אינו חייב או מחויב יותר לאיש, שלא כמו אדם שכבול למהלך הפעולות הרגיל. נאמר: דֵוַרְשׁי-בְּהֻוּתָאפְּתַה-נְרּינָּאםּ פּיתְרִּינָּאםּ נַה קינְֹקַרוֹ נָאיַם רּינִּי צַ'ה רָאגַ'ן סַרְוָאתְמַנָא יַהּ שַׂרַנַּםּ שַׂרַנְּיַםּ גַתוֹ מוּקוּנְדַםּ פַּריהְרּיתְיַה קַרְתַם "מי שהתמסר כולו לקְרּישְׁנַּה, מוּקוּנְדַה, וּויתר על כל חובה אחרת, אינו חייב עוד לאיש — לא לאלים למחצה, גם לא לחכמים ולקדושים, לכלל האנשים, לקרובי משפחה, לאנושות או לאבות הקדומים." (שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם 11.5.41) קְרּישְׁנַּה בפסוק זה רומז על כך בעקיפין, והוא יוסיף ויסביר את זה בפסוקים הבאים.