אַוינָאשׂי תוּ תַד וידְדְהי יֵנַה סַרְוַם אידַםּ תַתַם וינָאשַׂם אַוְיַיַסְיָאסְיַה נַה קַשְׂצ'ית קַרְתוּם אַרְהַתי
אַוינָאשׂי—בלתי נכחד; תוּ—אולם; תַת—זה; וידְדְהי—דע; יֵנַה—זה אשר על ידו; סַרְוַם—כל הגוף; אידַם—הזה; תַתַם—חדור; וינָאשַׂם—הרס; אַוְיַיַסְיַה—של הבלתי נכחד; אַסְיַה—הזה; נַה קַשְׂצ'ית—אף אחד; קַרְתוּם—לעשות; אַרְהַתי—מסוגל.
תרגום
דע כי זו אשר שורה בגוף כולו אינה נשמדת. אף לא אחד מסוגל לכלות את אותה נשמה בלתי נכחדת.
פסוק זה עוד מוסיף ומסביר את טבע הנשמה אשר מתפשטת בגוף כולו. לא קשה להבין מה מתפשט בגוף כולו: זוהי תודעה. הכול מודעים לכאב ולעונג שנחווה בגופם, בחלקו או בכללותו. מכל מקום, התודעה מתפשטת בגוף אחד בלבד, והכאב והעונג שאנו חשים אינו ידוע לזולתנו. מכאן שבכל גוף צפונה נשמה ייחודית אחת, וסימנה הוא תודעה ייחודית. מידתה של הנשמה מתוארת כחלק האחד חלקי עשרת אלפים של קצה שערה. זה מאושש בשְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד (5.9): בָּאלָאגְרַה-שַׂתַה-בְּהָאגַסְיַה שַׂתַדְהָא קַלְפּיתַסְיַה צַ'ה בְּהָאגוֹ גִ'יוַהּ סַה ויגְ'נֵֿיַהּ סַה צָ'אנַנְתְיָאיַה קַלְפַּתֵא "כאשר מחלקים קצה שערה למאה חלקים, ושבים ומחלקים חלק זה למאה, מידתו של חלקיק זה שווה לממדיה של הנשמה הרוחנית." ושוב אותו רעיון עצמו: קֵשָׂאגְרַה-שַׂתַה-בְּהָאגַסְיַה שַׂתָאמְּשַׂהּ סָאדְרּישָׂאתְמַקַהּ גִ'יוַהּ סֻוּקְשְׁמַה-סְוַרֻוּפּוֹ 'יַםּ סַנְֹקְהְיָאתִיתוֹ הי צ'ית-קַנַּהּ "קיימים אינספור חלקיקים של אטומים רוחניים שגודלם הוא כאחד חלקי עשרת אלפים מקצה שערה." החלקיק הייחודי, או הנשמה הרוחנית, הוא אטום רוחני הקטן אף מן האטום החומרי. קיימים אטומים כאלה לאינספור. מכל מקום, אותו חלקיק רוחני מזערי מהווה את עיקרון היסוד של הגוף החומרי והשפעתו מתפשטת בגוף כולו, ממש כמו התפשטות השפעתו של עיקרון פעיל של תרופה. הנשמה הרוחנית נחווית בגוף כתודעה, וזו מוכיחה את קיומה. כל אדם מבין שגוף חומרי משולל תודעה הוא גוף מת, ושום אמצעים חומריים לא מסוגלים להשיב את התודעה לגוף שכזה. מכאן שתודעה אינה תולדה של צירוף חומרים כלשהו; מקורה בנשמה הרוחנית. המוּנְּדַּקַה אוּפַּנישַׁד (3.1.9) מוסיף ומסביר את מידותיה של הנשמה המזערית: אֵשׁוֹ 'נּוּר אָתְמָא צֵ'תַסָא וֵדיתַוְיוֹ יַסְמין פְּרָאנַּהּ פַּנְֿצַ'דְהָא סַמְּויוֵשַׂה פְּרָאנַּיְשׂ צ'יתְתַםּ סַרְוַם אוֹתַםּ פְּרַגָ'אנָאםּ יַסְמין וישׂוּדְדְהֵא ויבְּהַוַתְי אֵשַׁה אָתְמָא "הנשמה מזערית בגודלה, אולם נתפסת באמצעות תבונה מושלמת. היא מרחפת בחמישה סוגי אוויר (פְּרָאנַּהּ, אַפָּאנַה, וְיָאנַה, סַמָאנַה ואוּדָאנַה) ומקומה בלב, אף שהשפעתה מתפשטת בגוף כולו. מכל מקום, השפעתה הרוחנית נגלית רק כאשר היא מיטהרת מטומאתם של חמשת סוגי האוויר החומריים הללו." שיטת ההַטְהַה-יוגה, תרגול תנוחות ישיבה, נועדה לשלוט בחמשת סוגי האוויר שעוטפים את הנשמה הטהורה, אולם לא לתועלת חומרית כלשהי, אלא לצורך שחרורה של הנשמה המזערית מסבך האווירה החומרית. הספרות הוֵדית כולה מאששת את מעמדה של הנשמה המזערית; כל אדם שפוי יכול להתנסות בזה בעצמו. מכאן שרק מתוך טירוף יכול מישהו לחשוב שהנשמה הזעירה היא וישְׁנּוּ-תַתְתְוַה אשר שורה בכול. השפעתה של הנשמה מתפשטת בגוף אחד בלבד. לפי המוּנְּדַּקַה אוּפַּנישַׁד היא ממוקמת בלבה של הישות החיה. ממדיה זעירים מכדי יכולת תפיסתם של מדעני החומר, ומשום כך יש ביניהם שגורסים ברוב איוולת שהיא לא קיימת כלל. אלא שהיא נמצאת באזור הלב עם נשמת-העל, ואוני הגוף ותנועותיו כולם אכן נובעים מאזור זה בגוף. גופיפי הדם אשר נושאים את החמצן מהריאות נטענים באנרגיה מהנשמה. כשהנשמה נוטשת את הגוף, נפסקת גם פעילות הדם שממס את החמצן. מדע הרפואה מייחס חשיבות רבה לכדוריות הדם האדומות, אולם אינו יודע שהנשמה היא מקור האנרגיה, אף שהוא מאשש שהלב מהווה את מרכז אוני הגוף. אותם חלקיקים מזעריים של כלל הרוח משולים לחלקיקים הזוהרים, הרבים מספור, שמרכיבים את קרני השמש. חלקיקיו של האל הם ניצוצות זעירים של קרינתו ונקראים פְּרַבְּהָא, אנרגיה עילית. מכאן שהידע הוֵדי, כמו גם המדע של ימינו, שניהם מאששים את קיומה של הנשמה הרוחנית בגוף. בבְּהַגַוַד-גִיתָא קְרּישְׁנַּה מסביר בעצמו את המדע הזה.