תְרַי-גוּנְּיַה-וישַׁיָא וֵדָא ניסְתְרַי-גוּנְּיוֹ בְּהַוָארְג'וּנַה
נירְדְוַנְדְווֹ ניתְיַה-סַתְתְוַה-סְתְהוֹ נירְיוֹגַה-קְשֵׁמַה אָתְמַוָאן
תְרַי-גוּנְּיַה-וישַׁיָאהּ—עוסקות בשלוש מידות הטבע החומרי; וֵדָאהּ—הספרות הוֵדית; ניסְתְרַי-גוּנְּיַהּ—נעלה מעל שלוש מידות הטבע החומרי; בְּהַוַה—הֱיֵה; אַרְג'וּנַה—הו אַרְג'וּנַה; נירְדְוַנְדְוַהּ—ללא שניות; ניתְיַה-סַתְתְוַה-סְתְהַהּ—במצב טהור של קיום רוחני; נירְיוֹגַה-קְשֵׁמַהּ—חופשי מרעיונות של רווח וביטחון; אָתְמַה-וָאן—מבוסס בעצמי העליון.
תרגום
הוֵדות דנות בעיקר בשלוש מידות הטבע. הו אַרְג'וּנַה, התעלה מעל לשלוש המידות הללו, השתחרר מכל שניות וחרדה לרווח ולביטחון והתבסס בעצמי העליון.
הפעולות החומריות כולן סבוכות בפעולה ובתגובה של שלוש מידות הטבע. הן מתבצעות מתוך מניע אנוכי ומשעבדות לעולם החומרי. הוֵדות דנות בעיקרן בפעילות טקסית למען פרי שמרוממת בהדרגה ממישור עינוג החושים למישור הנשגב. קְרּישְׁנַּה ממליץ לאַרְג'וּנַה, ידידו ותלמידו, להתעלות מעבר להן, למישור הנשגב של פילוסופיית הוֵדָאנְתַה. זו מתחילה בבְּרַהְמַה-ג'יגְ'נָֿאסָא, בשאלות על אודות הנשגב העליון. ישויות החיים שבעולם החומרי כולן נאבקות קשה לקיומן. משום כך, לאחר שהאל ברא את העולם, הוא העניק את החכמה הוֵדית והורה כיצד לחיות ולהשתחרר מהשעבוד החומרי. רק כאשר הניסיון לעינוג חושים, פרק הקַרְמַה-קָאנְּדַּה, מגיע לקצו, אפשרית תחילתה של הבנה רוחנית. ראשיתה של זו באוּפַּנישַׁדות, שמהווים חלק אחר של הוֵדות, ממש כשם שהבְּהַגַוַד-גִיתָא היא חלק מן הוֵדה החמישית, כלומר, המַהָאבְּהָארַתַה. האוּפַּנישַׁדות מציינים את ראשיתם של חיים נשגבים.
כל עוד הגוף החומרי קיים, מתלוות לו גם פעולותיהן ותגובותיהן של מידות הטבע. לכן צריך ללמוד לשאת במצבי השניות, כגון שמחה וצער או חום וקור. מי שנושא באלה משתחרר מכל חרדה לזכייה או לאובדן. מעמד נשגב שכזה מושג בתודעת קְרּישְׁנַּה מלאה, כאשר תלויים כליל ברצונו של קְרּישְׁנַּה.