וְיַוַסָאיָאתְמיקָא בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה בַּהוּ-שָׂאקְהָא הְי אַנַנְתָאשׂ צַ'ה בּוּדְדְהַיוֹ 'וְיַוַסָאיינָאם
וְיַוַסָאיַה-אָתְמיקָא—שטבעה החלטיות בתודעת קְרּישְׁנַּה; בּוּדְדְהיהּ—תבונה; אֵקָא—אחת בלבד; איהַה—בעולם זה; קוּרוּ-נַנְדַנַה— הו ילדם האהוב של הקוּרוּ; בַּהוּ-שָׂאקְהָאהּ—מסתעפות לענפים שונים; הי—אכן; אַנַנְתָאהּ—בלתי מוגבלות; צַ'ה—גם; בּוּדְדְהַיַהּ—תבונות; אַוְיַוַסָאיינָאם—של אלו שאינם בתודעת קְרּישְׁנַּה.
תרגום
הפוסעים בנתיב זה דְבֵקים במטרתם ותכליתם אחת. הו ילדם האהוב של הקוּרוּ, תבונתם של המהססים מסועפת מאוד.
אמונה איתנה שתודעת קְרּישְׁנַּה דיה לרומם לשלמות העליונה נקראת תבונת וְיַוַסָאיָאתְמיקָא. בצַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרִּתַה (מַדְהְיַה 22.62) נאמר: 'שְׂרַדְדְהָא'-שַׂבְּדֵא — וישְׂוָאסַה קַהֵא סוּדְרּידְּהַה נישְׂצַ'יַה קְרּישְׁנֵּא בְּהַקְתי קַיְלֵא סַרְוַה-קַרְמַה קְרּיתַה הַיַה אמונה פירושה אמון בלתי מעורער במשהו נשגב. מי שמבצע את חובותיו בתודעת קְרּישְׁנַּה פטור מכל חובה בעולם החומרי, כמו חובה למשפחה, לאנושות או לעם. פעילותנו ההישגית כיום היא תולדה של תגובות למעשי עבר טובים או רעים. מכאן שמי שניעור לתודעת קְרּישְׁנַּה אינו צריך להתאמץ להשגת תוצאות טובות, שהרי מעשיו כולם במישור המוחלט ואינם נתונים לשניות הטוב והרע. נטישת תפיסת החיים החומרית מהווה את השלמות העליונה של תודעת קְרּישְׁנַּה, וכשמתקדמים בתודעת קְרּישְׁנַּה היא מושגת אוטומטית. החלטיותו של אדם מודע לקְרּישְׁנַּה ודְבֵקותו במטרתו מעוגנות בידע. וָאסוּדֵוַהּ סַרְוַם איתי סַה מַהָאתְמָא סוּדוּרְלַבְּהַהּ: אדם כזה הוא נשמה נדירה; הוא יודע בשלמות שוָאסוּדֵוַה, או קְרּישְׁנַּה, הוא סיבתן של הסיבות הנגלות כולן. ממש כשם שעל ידי השקיית שורשיו של העץ מגיעים המים גם לענפים ולעלים, אדם שפועל בתודעת קְרּישְׁנַּה מבצע את השירות הטוב ביותר לכול — לעצמו, למשפחה, לחברה, לארץ, לאנושות וכו'. בשעה שקְרּישְׁנַּה מתרצה ממעשיו, מתרצים כולם. מכל מקום, לצורך תרגול תודעת קְרּישְׁנַּה דרושה הדרכתו של מורה רוחני. זהו נציג מהימן של קְרּישְׁנַּה שיודע את טבע התלמיד ומלמד אותו כיצד לפעול בתודעת קְרּישְׁנַּה. לצורך השגת מיומנות בתודעת קְרּישְׁנַּה דרושות החלטיות וצייתנות לנציגו של קְרּישְׁנַּה. על התלמיד לאמץ את הוראות המורה ולהופכן למשימת חייו. שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה מורה בתפילותיו המפורסמות למורה הרוחני: יַסְיַה פְּרַסָאדָאד בְּהַגַוַת-פְּרַסָאדוֹ יַסְיָאפְּרַסָאדָאן נַה גַתיהּ קוּתוֹ 'פּי דְהְיָאיַן סְתוּוַמְּס תַסְיַה יַשַׂס תְרי-סַנְדְהְיַםּ וַנְדֵא גוּרוֹהּ שְׂרִי-צַ'רַנָּארַוינְדַם "כשמתרצה המורה הרוחני, מתרצה גם האל. מבלי לרַצות את המורה הרוחני אי אפשר להתעלות לתודעת קְרּישְׁנַּה. משום כך עליי להגות בו ולהתפלל לחסדו שלוש פעמים ביום, ולהשתחוות בהוקרה לפניו." מכל מקום, התהליך כולו תלוי בידע מושלם על הנשמה — השונה מהגוף — ולא באופן תאורטי, אלא באופן מעשי. כלומר, ויתור מוחלט על עינוג חושים ופעילות למען פירות הנאה. מי שאינו החלטי לגמרי, עלול לסטות לפעילות נהנתנית כלשהי.