אַצְ'צְ'הֵדְיוֹ 'יַם אַדָאהְיוֹ 'יַם אַקְלֵדְיוֹ 'שׂוֹשְׁיַה אֵוַה צַ'ה ניתְיַהּ סַרְוַה-גַתַהּ סְתְהָאנּוּר אַצַ'לוֹ 'יַםּ סַנָאתַנַהּ
אַצְ'צְ'הֵדְיַהּ—לא ניתנת לשבירה; אַיַם—נשמה זו; אַדָאהְיַהּ—לא ניתן לשורפה; אַיַם—נשמה זו; אַקְלֵדְיַהּ—אינה מסיסה; אַשׂוֹשְׁיַהּ—לא ניתן לייבשה; אֵוַה—אכן; צַ'ה—ו-; ניתְיַהּ—נצחית; סַרְוַה-גַתַהּ—נמצאת בכל מקום; סְתְהָאנּוּהּ—בלתי משתנה; אַצַ'לַהּ—בלתי ניתנת להזזה; אַיַם—נשמה זו; סַנָאתַנַהּ—תמיד זהה.
תרגום
הנשמה הייחודית אינה שבירה או מסיסה, גם אי אפשר לשורפה או לייבשה. היא נצחית, נמצאת בכל מקום, בלתי משתנה, בלתי ניתנת להזזה ותמיד זהה.
כל התכונות הללו של הנשמה המזערית מוכיחות בבירור שהיא חלקיק נצחי של הרוח השלמה, והיא נשארת כזו, ללא שינוי, לעד. קשה מאוד להסביר את זה על בסיס התאוריה המוניסטית, שהרי הנשמה הייחודית לעולם אינה נטמעת והופכת לאחד עם העליון. ישנן אמנם כאלה שלאחר הגאולה מעדיפות להישאר כניצוץ רוחני בקרינתו הזוהרת של האל, אולם הנבונות בוחרות להיכנס לתוך הכוכבים הרוחניים ולהתרועע בחברתו. המילה סַרְוַה-גַתַה ("נמצא בכול") היא רבת משמעות. זאת משום שישויות חיים מצויות בכל מקום בבריאתו של אלוהים. הן חיות על האדמה ובתוך האדמה, במים, באוויר, ואפילו בתוך אש. מכאן שהאמונה שאש מכחידה כל חי אינה נכונה. נאמר כאן בבירור שאש לא שורפת את הנשמה. לכן אין ספק שישנם יצורים חיים על השמש, בעלי גוף שמותאם לתנאים אלה. אילו לא היו חיים על השמש, הרי שהמילה סַרְוַה-גַתַה, "חי בכל מקום", הייתה חסרת משמעות.