יַדְרּיצְ'צְ'הַיָא צ'וֹפַּפַּנְנַםּ סְוַרְגַה-דְוָארַם אַפָּאוְרּיתַם סוּקְהינַהּ קְשַׁתְרייָאהּ פָּארְתְהַה לַבְּהַנְתֵא יוּדְדְהַם אִידְרּישַׂם
יַדְרּיצְ'צְ'הַיָא—מְעצמה; צַ'ה—גם; אוּפַּפַּנְנַם—מגיעה; סְוַרְגַה—של עדן; דְוָארַם—שער; אַפָּאוְרּיתַם—פתוח לרווחה; סוּקְהינַהּ—מאושרים; קְשַׁתְרייָאהּ—בני מעמד המלוכה; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; לַבְּהַנְתֵא—משיגים; יוּדְדְהַם—מלחמה; אִידְרּישַׂם—כזו.
תרגום
הו פָּארְתְהַה, אשרי הקְשַתְרייות שמזדמנת להם מלחמה כזו, אשר פותחת לפניהם את שערי עדן.
קְרּישְׁנַּה, מורו העליון של העולם, מגנה כאן את גישתו של אַרְג'וּנַה, שאומר, "איני מוצא שום ברכה במלחמה זו. לעד אשכון בגללה בגיהינום." דבריו של אַרְג'וּנַה מקורם בבערות. למרות חובתו, הוא ביקש להפוך לבלתי אלים. אלא שעבור קְשַׁתְרייַה, אי אלימות בשדה קרב אינה אלא פילוסופיה של שוטים. בפַּרָאשַׂרַה-סְמְרּיתי, כללי הדת שכתב פַּרָאשַׂרַה, החכם הדגול ואביו של וְיָאסַדֵוַה, נאמר: קְשַׁתְרייוֹ הי פְּרַגָ'א רַקְשַׁן שַׂסְתְרַה-פָּאנּיהּ פְּרַדַנְּדַּיַן נירְג'יתְיַה פַּרַה-סַיְנְיָאדי קְשׁיתיםּ דְהַרְמֵנַּה פָּאלַיֵת "חובתו של קְשַׁתְרייַה לגונן על האזרחים מכל צרה. מכאן שאלימות דרושה לו במקרים מסוימים, להשלטת חוק וסדר. עליו לנצח את חיילי המלכים העוינים ולמשול בעולם על פי כללי הדְהַרְמַה." (פַּרָאשַׂרַה סְמְרִתי 1.61) לאור השיקולים הללו כולם, לא הייתה לאַרְג'וּנַה סיבה להימנע מקרב. אם ינצח את אויביו, יזכה בממלכה; ואם ימות, יתעלה לכוכבי עדן, ששעריו פתוחים בפניו לרווחה. בכל מקרה יצא נשכר.