בהגווד גיטה - 2.54

סְתְהיתַה-פְּרַגְ'נַֿסְיַה קָא בְּהָאשָׁא  סַמָאדְהי-סְתְהַסְיַה קֵשַׂוַה סְתְהיתַה-דְהִיהּ קיםּ פְּרַבְּהָאשֵׁתַה  קים אָסִיתַה וְרַגֵ'תַה קים

אַרְג'וּנַהּ אוּוָאצַ'ה—אַרְג'וּנַה אמר; סְתְהיתַה-פְּרַגְ'נַֿסְיַה—של אדם היציב בתודעת קְרּישְׁנַּה; קָא—מהי; בְּהָאשָׁא—השפה; סַמָאדְהי-סְתְהַסְיַה—של אדם השקוע בטראנס; קֵשַׂוַה—הו קְרּישְׁנַּה; סְתְהיתַה-דְהִיהּ—אדם יציב בתודעת קְרּישְׁנַּה; קים—כיצד; פְּרַבְּהָאשֵׁתַה—ידבר; קים—כיצד; אָסִיתַה—ישב; וְרַגֵ'תַה—ילך; קים—כיצד.

תרגום

אַרְג'וּנַה אמר: הו קְרּישְׁנַּה, מהם סימניו של מי שתודעתו שרויה בנשגב? כיצד הוא מדבר ומהי שפתו? כיצד הוא יושב וכיצד הוא מהלך?

התעמקות

כל אדם ניחן במאפיינים שונים, בהתאם למצבו, ומכאן שגם מודעות לקְרּישְׁנַּה מתבטאת בדרך דיבור מיוחדת, דרך הליכה, חשיבה, הרגשה וכו'. ממש כשם שישנם סימנים שמעידים על עושרו של אדם, על חוליו או על השכלתו, ישנם גם סימנים שמעידים על מודעות נשגבת לקְרּישְׁנַּה. אלה מתבטאים בכלל מגעיו עם העולם. הבְּהַגַוַד-גִיתָא מתארת סימנים אלה. חשובה מכול היא דרך דיבורו של אדם כזה, שהרי הדיבור מהווה את המעלה החשובה ביותר באדם. נאמר שטיפש אינו נחשף בשתיקתו. ואכן, שוטה לבוש הדר אינו מתגלה כל עוד אינו פוצה את פיו; אולם ברגע שהוא פוצה פה, מייד מסגירות אותו מילותיו. סימנו הראשון של אדם מודע לקְרּישְׁנַּה הוא שאינו מדבר אלא על קְרּישְׁנַּה ועל נושאים שקשורים בו. שאר הסימנים מתלווים כמאליהם. אלה יצוינו בפסוק הבא.