אַתְהַה צַ'יְנַםּ ניתְיַה-גָ'אתַםּ ניתְיַםּ וָא מַנְיַסֵא מְרּיתַם תַתְהָאפּי תְוַםּ מַהָא-בָּאהוֹ נַיְנַםּ שׂוֹצ'יתוּם אַרְהַסי
אַתְהַה—אם, מכל מקום; צַ'ה—גם; אֵנַם—הנשמה הזו; ניתְיַה-גָ'אתַם—נולדת תמיד; ניתְיַם—לעד; וָא—או; מַנְיַסֵא—אתה חושב; מְרּיתַם—מתה; תַתְהָא אַפּי—גם אז; תְוַם—אתה; מַהָא-בָּאהוֹ—הו גיבור חיל; נַה—אין; אֵנַם—בקשר לנשמה הזו; שׂוֹצ'יתוּם—להצטער; אַרְהַסי—מן הראוי לך.
תרגום
הו גיבור חיל, אפילו אם סבור אתה שהנשמה (או סממן החיים) נולדת ומתה לעד, גם אז אין סיבה לצערך.
ישנם תמיד הוגי דעות שאינם מאמינים בנשמה נפרדת מגוף. תפיסתם קרובה מאוד לתפיסה הבודהיסטית. מתברר שאלה היו קיימים גם בזמנו של קְרּישְׁנַּה, ונודעו כלוֹקָאיַתיקים ווַיְבְּהָאשׁיקים. לדעתם, סימפטום החיים מתפתח בתנאים מסוימים של התרכבות חומרית. גם כיום דוגלים המדענים והוגי הדעות הארציים בתפיסה כזו, וסוברים שהגוף הוא תרכובת של יסודות פיזיקליים. בשעה שהם מתרכבים עם יסודות כימיים שונים, מתפתח ברגע מסוים סימפטום החיים. מדע האנתרופולוגיה מבוסס על רעיון זה. לאחרונה, בייחוד באמריקה, צצות "דתות" רבות שדוגלות ברעיון זה, כמו גם כתות בודהיסטיות ניהיליסטיות המשוללות מסירות לאלוהים. גם אם אַרְג'וּנַה לא מאמין בקיום הנשמה — כמו בפילוסופיית הוַיְבְּהָאשׁיקה — אין מקום לצער. איש אינו מקונן על אובדן גוש כימיקלים וחדל מביצוע חובתו. אדרבה, המדע והמלחמה המתוחכמת של היום מבזבזים כמויות אדירות של כימיקלים במלחמתם באויב. לפי פילוסופיית הוַיְבְּהָאשׁיקה, הנשמה כביכול, או האָתְמָא, מתכלה עם כיליון הגוף. מכאן שצער מיותר בשני המקרים — בין שמקבלים את המסקנה הוֵדית לגבי קיום הנשמה, ובין שלא מאמינים בקיומה. לפי תאוריית הוַיְבְּהָאשׁיקה, המוני ישויות חיים מתהוות בכל רגע ורגע מחומר, ורבות נכחדות, ולכן אין לקונן על אירועים שכאלה. נוסף על כך, אם הנשמה אינה שבה ונולדת, הרי שאַרְג'וּנַה אינו צריך לחשוש מתגובות נפשעות להריגת סבו ומורו. קְרּישְׁנַּה, מכל מקום, דוגל בחכמה הוֵדית ודוחה את פילוסופיית הוַיְבְּהָאשׁיקה. הוא עוקץ את אַרְג'וּנַה ומכנה אותו מַהָא-בָּאהוֹ, או גיבור חיל, שהרי כקְשַׁתְרייַה, אַרְג'וּנַה השתייך לתרבות הוֵדית ואמור היה למלא את כלליה.