קָארְפַּנְּיַה-דוֹשׁוֹפַּהַתַה-סְוַבְּהָאוַהּ פְּרּיצְ'צְ'הָאמי תְוָאםּ דְהַרְמַה-סַמְמֻוּדְּהַה-צֵ'תָאהּ יַץ' צְ'הְרֵיַהּ סְיָאן נישְׂצ'יתַםּ בְּרֻוּהי תַן מֵא שׂישְׁיַס תֵא 'הַםּ שָׂאדְהי מָאםּ תְוָאםּ פְּרַפַּנְנַם
קָארְפַּנְּיַה—חולשת לב; דוֹשַׁה—פגם; אוּפַּהַתַה—מוכה; סְוַה-בְּהָאוַהּ—המצב הטבעי; פְּרּיצְ'צְ'הָאמי—אני שואל; תְוָאם—אותך; דְהַרְמַה—בהקשר לחובה; סַמְמֻוּדְּהַה—מבולבל; צֵ'תָאהּ—ליבי; יַת—זה שהוא; שְׂרֵיַהּ—הטוב יותר; סְיָאת—יהיה; נישְׂצ'יתַם—בבירור; בְּרֻוּהי—אמור; תַת—אותו; מֵא—לי; שׂישְׁיַהּ—תלמיד; תֵא—שלך; אַהַם—אני; שָׂאדְהי—הורה; מָאם—לי; תְוָאם—לך; פְּרַפַּנְנַם—מסור.
תרגום
עתה איני יודע עוד את חובתי ושלוותי אבדה בגלל חולשת ליבי. הריני פונה אליך ומבקש שתבהיר לי מה נכון עבורי. עתה הנני תלמידך ונשמה מסורה לך. אנא הורני.
מעצם מבנהו של הטבע החומרי גוררת כל פעילות חומרית לשעבוד ולבלבול, וכל צעד רק מוסיף ומסבך. לכן דרוש מורה רוחני מוסמך שידריכנו להגשמת מטרת החיים. הספרות הוֵדית כולה מורה על פנייה למורה רוחני כזה, שבכוחו לשחררנו ממבוכי החיים שלוכדים אותנו בעל כורחנו. אלה משולים לשרפת יער שפורצת בדרך כלשהי מבלי שאיש יציתה. איש לא מזמין שרפה, אולם היא פורצת מעצמה, ואנו חסרי אונים. כמותה גם הבעיות בעולם זה; הן צצות מעצמן, ללא כל הזמנה. לכן מורה החכמה הוֵדית לפנות למורה רוחני שקשור לשושלת מורים. מורה כזה מוכשר לפתור את בעיות החיים וללמד את המדע שמביא לפתרונן. תלמידו של מורה רוחני מוסמך אמור לדעת הכול. מכאן שעל הכול לפנות למורה ולמצוא פתרון לבלבולם החומרי. זוהי משמעות הפסוק הזה. מי שרוי בבלבול חומרי? מי שאינו מבין את בעיות החיים. בבְּרּיהַד-אָרַנְּיַקַה אוּפַּנישַׁד (3.8.10) מתואר הנבוך: יוֹ וָא אֵתַד אַקְשַׁרַםּ גָארְגְי אַוידיתְוָאסְמָאל לוֹקָאת פְּרַיְתי סַה קְרּיפַּנַּהּ. "מי שאינו פותר את בעיות החיים כאדם, ונוטש עולם זה כחתולים או ככלבים, מבלי להבין את מדע ההגשמה העצמית, הוא עלוב נפש." הגוף האנושי הוא נכס יקר ערך לישות החיים, כיוון שבאמצעותו היא יכולה לפתור את בעיות החיים; ומכאן שמי שמחמיץ הזדמנות זו הוא קמצן. בְּרָאהְמַנַּה, לעומתו, הוא מי שיודע לנצל את גופו לפתרון בעיות החיים. יַה אֵתַד אַקְשַׁרַםּ גָארְגי וידיתְוָאסְמָאל לוֹקָאת פְּרַיְתי סַה בְּרָאהְמַנַּה. הקְרּיפַּנּים, הקמצנים, אשר שרויים בתפיסת חיים חומרית, מבזבזים את זמנם בקשרים עבותים למשפחה, לחברה, למולדת וכו'. לא פעם הקשרים הללו לחיי משפחה, כלומר לאישה, לילדים ולשאר בני המשפחה, מבוססים על "מחלת עור". הקְרּיפַּנַּהּ חושב שיוכל לגונן על בני משפחתו ממוות; הוא סבור גם שהם יגוננו עליו. זיקה משפחתית שכזו מצויה אפילו אצל חיות נחותות; גם הן דואגות לצאצאיהן. אַרְג'וּנַה הבין בשכלו שזיקתו לבני משפחה ורצונו לגונן עליהם ממוות היו סיבת בלבולו. הוא ידע גם שחובתו להילחם, אלא שבגלל מורך לב לא יכול היה למלא את חובתו. לכן הוא מבקש מקְרּישְׁנַּה, המורה הרוחני העליון, לחרוץ את הפתרון עבורו. הוא פונה אל קְרּישְׁנַּה כתלמיד ומבקש לחדול משיחת רעים. שיחות בין מורה לתלמיד הן רציניות, ואַרְג'וּנַה חפץ בשיחה רצינית שכזו עם מורו הרוחני המוסמך. קְרּישְׁנַּה הוא המורה הרוחני המקורי למדע הבְּהַגַוַד-גִיתָא, ואַרְג'וּנַה הוא התלמיד הראשון שהבין מדע זה. דרך הבנתו מתוארת בבְּהַגַוַד-גִיתָא עצמה; ואף על פי כן, גורסים מלומדים ארציים סכלים שלא לקְרּישְׁנַּה עצמו צריך להתמסר, אלא ל"בלתי מולד שבתוך קְרּישְׁנַּה". אולם אין הבדל בין תוכו של קְרּישְׁנַּה לחיצוניותו, ומי שאינו מבין את זה, הרי שניסיונו להבין את הבְּהַגַוַד-גִיתָא הוא אווילי לגמרי.