יַדָא תֵא מוֹהַה-קַלילַםּ בּוּדְדְהיר וְיַתיתַרישְׁיַתי תַדָא גַנְתָאסי נירְוֵדַםּ שְׂרוֹתַוְיַסְיַה שְׂרוּתַסְיַה צַ'ה
יַדָא—כאשר; תֵא—שלך; מוֹהַה—אשליה; קַלילַם—את היער העבות; בּוּדְדְהיהּ—שירות מסור מתוך תבונה; וְיַתיתַרישְׁיַתי—תחצה; תַדָא—אז; גַנְתָא אַסי נירְוֵדַם—תהפוך לשווה נפש; שְׂרוֹתַוְיַסְיַה—לכל מה שיישמע; שְׂרוּתַסְיַה—לכל מה שנשמע; צַ'ה—גם.
תרגום
בשעה שתבונתך תחצה את יער האשליה העבות, תהיה שווה-נפש לכל אשר נשמע ויישמע.
רבים הדְבֵקים הדגולים שהפכו לשווי-נפש לפולחנים הוֵדיים על ידי שירות מסור לאל. חייהם מהווים דוגמה יפה לפסוק זה. מי שמבין את קְרּישְׁנַּה ואת יחסיו עמו, רק טבעי שיהפוך שווה-נפש לפולחנים שתכליתם טובת הנאה, אפילו אם הוא בְּרָאהְמַנַּה מלומד. שְׂרִי מָאדְהַוֵנְדְרַה פּוּרִי, דָבֵק ואָצָ'ארְיַה דגול בשושלת דְבֵקים, אומר: סַנְדְהְיָא-וַנְדַנַה בְּהַדְרַם אַסְתוּ בְּהַוַתוֹ בְּהוֹהּ סְנָאנַה תוּבְּהְיַםּ נַמוֹ בְּהוֹ דֵוָאהּ פּיתַרַשׂ צַ'ה תַרְפַּנַּה-וידְהַוּ נָאהַםּ קְשַׁמַהּ קְשַׁמְיַתָאם יַתְרַה קְוָאפּי נישַׁדְיַה יָאדַוַה-קוּלוֹתְתַמְּסַסְיַה קַמְּסַה-דְוישַׁהּ סְמָארַםּ סְמָארַם אַגְהַםּ הַרָאמי תַד אַלַםּ מַנְיֵא קים אַנְיֵנַה מֵא "הו תפילותיי שלוש פעמים ביום, הלל לכן. הו רחצה, הנני משתחווה לפנייך. הו אלים למחצה! הו אבות קדומים! סלחו לי שאין באפשרותי לחלוק לכם את הוקרתי. עתה, בכל מקום שאני יושב, אני נזכר בגדול בניה של שושלת יַדוּ (קְרּישְׁנַּה), אויבו של קַמְּסַה, ומשתחרר מכל כבלי החטא. הריני סבור שדי לי בכך." הפולחנים הוֵדיים, כגון תפילות שונות שלוש פעמים ביום, רחצה השכם בבוקר, מתן כבוד לאבות המשפחה וכו' — אלה הם בגדר חובה לטירון. מכל מקום, מי ששרוי כולו בתודעת קְרּישְׁנַּה ועוסק בשירות מסור ונשגב, הרי שכבר הגיע לשלמות והוא שווה-נפש לכל המצוות הללו. הסיגופים השונים וההקרבות אשר מומלצים בכתבי הקודש אינם דרושים עוד למשרת שכזה, שהתעלה לשלב של הבנה. לעומת זאת, מי שמקיים את טקסי הפולחן מבלי להבין שמטרת הוֵדות היא להגיע לקְרּישְׁנַּה, הרי שעיסוקו כולו לשווא. מכאן שמי שמודעים לקְרּישְׁנַּה פורצים למעשה את גבולות השַׂבְּדַה-בְּרַהְמַה, כלומר מתעלים מעבר לוֵדות ולאוּפַּנישַׁדות.