בהגווד גיטה - 18.47

החובות המקצועיות מתוארות בבְּהַגַוַד-גִיתָא ונדונו בפסוקים קודמים. חובותיהם של בְּרָאהְמַנַּה, קְשַׁתְרייַה, וַיְשְׂיַה ושֻׂוּדְרַה הן תולדת המידות השונות שחוברות להם. אין לחקות עבודתו של אחר. מי שנמשך מטבעו לעבודת השֻׂוּדְרַה, אל לו לבקש באופן מלאכותי להיות בְּרָאהְמַנַּה, גם אם נולד למשפחת בְּרָאהְמַנּים. על הכול לדבוק בטבעם שלהם, שהרי שום עבודה אינה פסולה, אם היא מבוצעת בשירותו של אלוהים. עבודתו של בְּרָאהְמַנַּה היא במידת הטוֹבוּת, ומכאן שמי שאינו שרוי במידה זו, אל לו לחקותה ולפעול כמו בְּרָאהְמַנַּה. עבודתו של קְשַׁתְרייַה, איש המִנהל, כרוכה במעשים נתעבים רבים; עליו להשתמש באלימות ולהרוג את אויביו. לעתים עליו גם לשקר במגעיו המדיניים. אולם אף שאלימות וצביעות הן בנות לווייתה של פוליטיקה, אל לו לקְשַׁתְרייַה לנטוש את עיסוקו ולנסות ולבצע את חובותיו של הבְּרָאהְמַנַּה. על העיסוקים כולם להתקדש לסיפוקו של אלוהים. אַרְג'וּנַה, למשל, אף שהיה קְשַׁתְרייַה, היסס להילחם באויביו. אולם כאשר הקרב הוא למען קְרּישְׁנַּה, אין כל חשש להידרדרות. גם בעסקים נאלץ לעתים הסוחר לשקר לצורך רווח. הוא אומר, "לקוח נכבד, בשבילך אני מוותר על כל רווח." אולם ללא רווח אינו יכול להתקיים. זהו שקר פעוט. מכל מקום, אל לו לסוחר לזנוח את עיסוקו מאחר שהוא כרוך באמירת שקרים, ולעסוק בעבודתו של בְּרָאהְמַנַּה. זה לא מומלץ. מכאן שכל אחד — בְּרָאהְמַנַּה, קְשַׁתְרייַה, וַיְשְׂיַה ושֻׂוּדְרַה — אמור לשרת את האל באמצעות עבודתו. אפילו בְּרָאהְמַנַּה נאלץ לעתים להרוג חיות בהקרבות ובטקסי פולחן שונים. בדומה לכך, בשעה שקְשַׁתְרייַה הורג את אויבו, מעשהו אינו כרוך בחטא. נושא זה נדון בהרחבה בפרק השלישי; על הכול לפעול למען יַגְ'נַֿה, או וישְׁנּוּ, אלוהים, אך מי שעושה דבר לצורך עינוג חושים אישי — משתעבד. המסקנה היא שעל הכול לעסוק על פי המידות הטבעיות להם. עליהם גם להקדיש את עבודתם לסיבה העליונה — שירותו של אלוהים.