יַד אַהַנְֹקָארַם אָשְׂריתְיַה נַה יוֹתְסְיַה איתי מַנְיַסֵא מיתְהְיַיְשַׁה וְיַוַסָאיַס תֵא פְּרַקְרּיתיס תְוָאםּ נייוֹקְשְׁיַתי
יַת—אם; אַהַנְֹקָארַם—של עצמי כוזב; אָשְׂריתְיַה—מוצא מקלט; נַה יוֹתְסְיֵא—לא אלחם; איתי—כך; מַנְיַסֵא—אתה חושב; מיתְהְיָא אֵשַׁהּ—כל זה כוזב; וְיַוַסָאיַהּ—החלטיות; תֵא—שלך; פְּרַקְרּיתיהּ—הטבע החומרי; תְוָאם—אותך; נייוֹקְשְׁיַתי—יעסיק.
תרגום
אם לא תשמע לעצתי ותימנע מקרב, רק תוליך את עצמך שולל, שהרי מעצם טבעך תיגרר למלחמה.
אַרְג'וּנַה היה איש צבא שניחן בטבעו של קְשַׁתְרייַה, ומכאן שמלחמה הייתה חובתו הטבעית. רק בגלל זהות עצמית כוזבת הוא חשש מתגובות נפשעות להריגת מורו, סבו וידידיו. הוא חשב את עצמו אדון למעשיו, כאילו תוצאותיה הטובות והרעות של עבודתו תלויות בו. הוא שכח שהאל האישי העליון נוכח שם ומורה לו להילחם. כזוהי השיכחה של הנשמה המותנית. האל מורה מה נכון ומה אינו נכון, ומי שמודע לו ומיישם הוראות אלה, משיג את שלמות החיים. אף לא אחד, לבד מאלוהים, מסוגל להבטיח את הגורל, ומכאן שעדיף לפעול על פי הוראותיו ואין להתעלם מהן או מהוראות המורה הרוחני, נציגו של האל. מי שאינו מהסס ומבצע את הוראותיו של אלוהים — בטוח בנסיבות כולן.