אִישְׂוַרַהּ סַרְוַה-בְּהֻוּתָאנָאםּ הְרּיד-דֵשֵׂא 'רְג'וּנַה תישְׁטְהַתי בְּהְרָאמַיַן סַרְוַה-בְּהֻוּתָאני יַנְתְרָארֻוּדְּהָאני מָאיַיָא
אִישְׂוַרַהּ—השליט העליון; סַרְוַה-בְּהֻוּתָאנָאם—של כל הישויות החיות; הְרּית-דֵשֵׂא—באיזור הלב; אַרְג'וּנַה—הו אַרְג'וּנַה; תישְׁטְהַתי—שוכן; בְּהְרָאמַיַן—גורם לנדוד; סַרְוַה-בְּהֻוּתָאני—כל הישויות החיות; יַנְתְרַה—על מכונה; אָרֻוּדְּהָאני—בהיותם ממוקמים; מָאיַיָא—תחת מקסם האנרגיה החומרית.
תרגום
הו אַרְג'וּנַה, השליט העליון שוכן בלב כול, ומכוון את נדודיהן של כל ישויות החיים, שכמו ישובות במכונה עשויה מאנרגיה חומרית.
מאחר שאַרְג'וּנַה אינו היודע העליון, הרי שהחלטתו להילחם או להימנע מקרב הותנתה בהבחנתו המוגבלת. קְרּישְׁנַּה מורה כאן שהישות הייחודית אינה הכול מכול. אלוהים, קְרּישְׁנַּה, יושב בעצמו כנשמת-העל המקומי בלבה של כל ישות חיה ומכוון את מעשיה. כשהיא מחליפה את גופה, היא שוכחת את מעשי עברה, אלא שנשמת-העל, שיודע עבר, הווה ועתיד, משמש עד לכל המעשים ומכוון אותם. ישות החיים זוכה במגיע לה, ונכנסת לגוף חומרי, תוצר הטבע החומרי, בהכוונת נשמת-העל. לאחר שהיא מוטלת לגופה המסוים, עליה לפעול על פי תכתיביו. מי שנוסע במכונית מהירה ישיג את הנוסע במכונית איטית, אף ששני הנוסעים, או ישויות החיים, זהים במהותם. בדומה לכך מעצב הטבע החומרי, על פי פקודתו של נשמת-העל, את גופה המסוים של ישות החיים לצורך הגשמת מאווייה מן העבר. ישות החיים אינה עצמאית ובלתי תלויה בעליון, ואל לה לחשוב את עצמה לכזו, שהרי היא נשלטת תמיד. מכאן שחובתה להתמסר, וזו אכן הוראת הפסוק הבא.