סַרְוַה-בְּהֻוּתֵשׁוּ יֵנַיְקַםּ בְּהָאוַם אַוְיַיַם אִיקְשַׁתֵא אַויבְּהַקְתַםּ ויבְּהַקְתֵשׁוּ תַג' גְ'נָֿאנַםּ וידְדְהי סָאתְתְויקַם
סַרְוַה-בְּהֻוּתֵשׁוּ—בכל ישויות החיים; יֵנַה—שבאמצעותו; אֵקַם—אחד; בְּהָאוַם—מצב; אַוְיַיַם—בלתי נכחד; אִיקְשַׁתֵא—אדם רואה; אַויבְּהַקְתַם—בלתי נחלק; ויבְּהַקְתֵשׁוּ—באינספור הנחלקים; תַת—אותו; גְ'נָֿאנַם—ידע; וידְדְהי—דע; סָאתְתְויקַם—במידת הטוֹבוּת.
תרגום
דע כי אותו ידע שבאמצעותו רואים את הטבע הרוחני האחד והבלתי נחלק שבכל ישויות החיים, אף שאלה נחלקות לצורות לאינספור, הוא ידע במידת הטוֹבוּת.
מי שרואה את אותה נשמה רוחנית בכל ישויות החיים — באל למחצה או באדם, בחיה, בציפור, ביצור מים או בצמח — ניחן בידע במידת הטוֹבוּת. אותה נשמה רוחנית מצויה בכל ישויות החיים, אף שהן ניחנות בצורות גוף שונות על פי מעשי עברן. הפרק השביעי מתאר שגילוי כוח החיות שבכל גוף — מקורו בטבעו העילי של האל. ראייה במידת הטוֹבוּת פירושה לראות את הטבע העילי, את כוח החיות, שבכל גוף. הגוף נכחד, בעוד שאון חיים זה אינו מתכלה. ההבדלים קיימים במישור הגופני; צורות הקיום החומרי שבחיים המותנים הן רבות מאוד, ומשום כך נראה כאילו כוח החיות נחלק. ידע בלתי אישי שכזה מהווה היבט מסוים של הגשמה עצמית.