יַת תוּ קְרּיתְסְנַה-וַד אֵקַסְמין קָארְיֵא סַקְתַם אַהַיְתוּקַם אַתַתְתְוָארְתְהַה-וַד אַלְפַּםּ צַ'ה תַת תָאמַסַם אוּדָאהְרּיתַם
יַת—זה אשר; תוּ—אולם; קְרּיתְסְנַה-וַת—ככול מכול; אֵקַסְמין—אחת; קָארְיֵא—לעבודה; סַקְתַם—קשור; אַהַיְתוּקַם—ללא סיבה; אַתַתְתְוַה-אַרְתְהַה-וַת—מבלי לדעת את המציאות; אַלְפַּם—מאוד זעום; צַ'ה—ו-; תַת—זה; תָאמַסַם—במידת החשיכה; אוּדָאהְרּיתַם—נאמר שהנו.
תרגום
ואותו ידע שקושר לסוג פעולה אחד ויחיד, כאילו אין דבר מלבדו, מבלי לדעת את האמת, והוא זעום ביותר, נקרא ידע במידת החושך.
"הידע" של האדם הפשוט שרוי תמיד בחושך או בבערות, שהרי כל ישויות החיים שבחיים המותנים נולדות במידת הבערות. ללא סיועם של בני סמכא או כללי הכתובים נשאר הידע מוגבל לגוף. אדם בעל ידע כזה אינו מעוניין לפעול על פי הכתובים. עבורו אלוהים הוא כסף, וידע פירושו סיפוק צורכי הגוף. ידע שכזה משולל כל מושג על האמת המוחלטת, וזהה בעיקרו לזה של חיות; כלומר, ידע על אכילה, שינה, התגוננות והתרבות. זה מתואר כאן כתוצר מידת החושך. במילים אחרות, ידע שדן בנשמה הרוחנית שמעבר לגוף החומרי נקרא ידע במידת הטוֹבוּת; ידע שמייצר את התורות והתפיסות השונות, שמבוססות על היגיון ארצי ושכלתנות, הוא ידע במידת הלהיטות; וידע שדואג רק לנוחות הגוף נקרא ידע במידת הבערות.