סוּקְהַםּ תְו אידָאנִיםּ תְרי-וידְהַםּ שְׂרּינּוּ מֵא בְּהַרַתַרְשַׁבְּהַה אַבְּהְיָאסָאד רַמַתֵא יַתְרַה דוּהְּקְהָאנְתַםּ צַ'ה ניגַצְ'צְ'הַתי
סוּקְהַם—אושר; תוּ—אולם; אידָאנִים—עתה; תְרי-וידְהַם—משלושה סוגים; שְׂרּינּוּ—שמע; מֵא—ממני; בְּהַרַתַה-רּישַׁבְּהַה—הו הטוב בבְּהָארַתים; אַבְּהְיָאסָאת—תוך חזרה; רַמַתֵא—נהנית; יַתְרַה—היכן; דוּהְּקְהַה—של מצוקה; אַנְתַם—הסוף; צַ'ה—ו-; ניגַצְ'צְ'הַתי—משיגה.
תרגום
הו הטוב בבְּהָארַתים, שמע נא עתה על אודות שלושת סוגי האושר שמהם נהנית הנשמה המותנית, ובאמצעותם היא מגיעה לעתים לקץ כל המצוקות.
הנשמה המותנית שבה ומנסה ליהנות עוד ועוד מאושר חומרי, וכמו לועסת את הלעוס. אולם לעתים, במהלך ניסיונותיה, היא מתרועעת עם נשמה דגולה ונגאלת מן השעבוד החומרי. במילים אחרות, עינוג חושים כזה או אחר מהווה את עיסוקה התמידי של הנשמה המותנית. אולם לעתים היא נגאלת מאושר לכאורה שכזה. זאת כאשר היא מבינה, בזכותה של חברה טובה, שהיא בסך הכול שבה וחוזרת על אותו דבר. או אז היא ניעורה לתודעתה האמיתית — תודעת קְרּישְׁנַּה.