קָארְיַם איתְי אֵוַה יַת קַרְמַה נייַתַםּ קְרייַתֵא 'רְג'וּנַה סַנְֹגַםּ תְיַקְתְוָא פְּהַלַםּ צַ'יְוַה סַה תְיָאגַהּ סָאתְתְויקוֹ מַתַהּ
קָארְיַם—חייב להעשות; איתי—כך; אֵוַה—באמת; יַת—אשר; קַרְמַה—עבודה; נייַתַם—מוכתבת; קְרייַתֵא—מבוצעת; אַרְג'וּנַה—הו אַרְג'וּנַה; סַנְֹגַם—התרועעות; תְיַקְתְוָא—נוטש; פְּהַלַם—התוצאה; צַ'ה—ו-; אֵוַה—בוודאי; סַהּ—זו; תְיָאגַהּ—פרישות; סָאתְתְויקַהּ—במידת הטוֹבוּת; מַתַהּ—לדעתי.
תרגום
הו אַרְג'וּנַה, מי שמבצע את חובתו רק משום שיש לבצעה, מתנזר מכל חברה חומרנית, ואינו נקשר לפירות עמלו, הרי שפרישותו היא במידת הטוֹבוּת.
זהו הלך הרוח הנכון לביצוע חובות הכתובים. אל לו לפועל להתקשר לפירות מעשיו, ועליו גם להתנתק ממידות הטבע שחוברות לפעולה. אדם מודע לקְרּישְׁנַּה שעובד למשל במפעל, אינו מזדהה עם עבודתו, גם לא עם העובדים. הוא עובד למען קְרּישְׁנַּה ומוסר את תוצאות עמלו לקְרּישְׁנַּה, ומכאן שהוא פועל באופן נשגב.