אַדְהישְׁטְהָאנַםּ תַתְהָא קַרְתָא קַרַנַּםּ צַ'ה פְּרּיתְהַג-וידְהַם ויוידְהָאשׂ צַ'ה פְּרּיתְהַק צֵ'שְׁטָא דַיְוַםּ צַ'יְוָאתְרַה פַּנְֿצַ'מַם
אַדְהישְׁטְהָאנַם—המקום; תַתְהָא—גם; קַרְתָא—העושה; קַרַנַּם—מכשירים; צַ'ה—ו-; פְּרּיתְהַק-וידְהַם—של סוגים שונים; ויוידְהָאהּ—שונים; צַ'ה—ו-; פְּרּיתְהַק—נפרדים; צֵ'שְׁטָאהּ—המאמצים; דַיְוַם—העליון; צַ'ה—ו-; אֵוַה—בוודאי; אַתְרַה—כאן; פַּנְֿצַ'מַם—החמישי.
תרגום
מקום הפעולה (הגוף), העושה, החושים השונים, סוגי המאמץ השונים, ובסופו של דבר נשמת-העל — אלה הם חמשת גורמי הפעולה.
המילה אַדְהישְׁטְהָאנַם מתייחסת לגוף. הנשמה שבתוך הגוף חותרת למימוש תוצאות הפעולה ומשום כך ידועה כקַרְתָא, "העושה". גם בשְׂרוּתי נאמר שהנשמה היא היודע והעושה. אֵשַׁה הי דְרַשְׁטָא סְרַשְׁטָא (פְּרַשְׂנַה אוּפַּנישַׁד 4.9). וגם הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה מאששת בפסוקים גְ'נֿוֹ 'תַה אֵוַה (2.3.18) וקַרְתָא שָׂאסְתְרָארְתְהַה-וַתְתְוָאת (2.3.33). החושים, שבאמצעותם פועלת הנשמה בדרכים שונות, מהווים את מכשירי הפעולה. כל מעשה מלווה במאמץ כלשהו. אולם בסופו של דבר, כל המעשים תלויים ברצונו של נשמת-העל, שיושב בלב כידיד; האל הוא הסיבה העליונה. מכאן שמי שפועל בתודעת קְרּישְׁנַּה, בהדרכת נשמת-העל שמצוי בליבו, רק טבעי שאינו נכבל בפעולה. מי שמודעים לקְרּישְׁנַּה כליל אינם אחראים בסופו של דבר למעשיהם, שהרי הכול תלוי ברצון העליון, בנשמת-העל, באל האישי העליון.