אַסַקְתַה-בּוּדְדְהיהּ סַרְוַתְרַה ג'יתָאתְמָא ויגַתַה-סְפְּרּיהַהּ נַיְשְׁקַרְמְיַה-סידְדְהיםּ פַּרַמָאםּ סַנְנְיָאסֵנָאדְהיגַצְ'צְ'הַתי
אַסַקְתַה-בּוּדְדְהיהּ—שתבונתו אינה קשורה; סַרְוַתְרַה—בכל מקום; ג'יתַה-אָתְמָא—שולט במיינד; ויגַתַה-סְפְּרּיהַהּ—ללא תשוקות חומריות; נַיְשְׁקַרְמְיַה-סידְדְהים—לשלמות של השתחררות מתגובות; פַּרַמָאם—עליונה; סַנְנְיָאסֵנַה—על ידי שלב חיי הפרישות; אַדְהיגַצְ'צְ'הַתי—מגיע האדם.
תרגום
מי ששולט בעצמו וחופשי מקשרים, ואדיש להנאות הארציות כולן — כשהוא מתרגל פּרישות, הריהו משיג את השלמות העליונה של השתחררות מתגובות.
פרוש אמיתי הוא מי שחושב את עצמו תמיד לחלקיק של אלוהים, ומכאן שאינו זכאי ליהנות מתוצאות עבודתו. מאחר שהוא חלקיק של אלוהים, הרי שפירות עמלו מגיעים לאלוהים. זוהי למעשה תודעת קְרּישְׁנַּה. מי שפועל בתודעת קְרּישְׁנַּה הוא הסַנְנְיָאסִי — המתנזר — האמיתי. מי שפועל בהלך רוח שכזה מסופק תמיד, שהרי מעשיו כולם מוקדשים לעליון. הוא אינו קשור לשום דבר חומרי ואינו מוצא עוד עונג אלא בחדווה הנשגבת שבשירות לאל. סַנְנְיָאסי חייב להיות פטור מתגובות עברו. אולם מי שמודע לקְרּישְׁנַּה זוכה מוכנית בשלמות שכזו, גם מבלי להיות בשלב הנזירות. הכרה כזו נקראת יוֹגָארֻוּדְּהַה, שמשמעותה שלמות היוגה. בפרק השלישי זה מאושש, יַס תְו אָתְמַה-רַתיר אֵוַה סְיָאת: מי שמוצא את סיפוקו בתוך עצמו, לא יסבול עוד מכל תגובה למעשיו.