מַן-מַנָא בְּהַוַה מַד-בְּהַקְתוֹ מַד-יָאגִ'י מָאםּ נַמַסְקוּרוּ מָאם אֵוַיְשְׁיַסי סַתְיַםּ תֵא פְּרַתיגָ'אנֵא פְּרייוֹ 'סי מֵא
מַת-מַנָאהּ—חשוב עליי; בְּהַוַה—הֱיֵה; מַת-בְּהַקְתַהּ—דָבֵק שלי; מַת-יָאגִ'י—סוגד שלי; מָאם—לי; נַמַסְקוּרוּ—השתחווה; מָאם—אלי; אֵוַה—בוודאי; אֵשְׁיַסי—אתה תבוא; סַתְיַם—באמת; תֵא—לְךָ; פְּרַתיגָ'אנֵא—אני מבטיח; פְּרייַהּ—יקר; אַסי—אתה; מֵא—לי.
תרגום
חשוב עליי תמיד, היה לדְבֵקי, סגוד לי והשתחווה לפניי. אין ספק כי אז תבוא אליי. אני מבטיחך זאת, כיוון שאתה ידיד יקר לי מאוד.
הידע הכמוס מכול הוא להפוך לדָבֵק טהור של קְרּישְׁנַּה, להגות בו תמיד ולפעול עבורו. אל לו לאיש להפוך למתרגל הגות מקצועי, אלא לעצב את חייו בדרך שמעודדת הגות מתמדת בקְרּישְׁנַּה. זה אפשרי כאשר הפעילות היומיומית כולה סובבת סביב קְרּישְׁנַּה. או אז הוגים בו עשרים וארבע שעות ביממה. האל מבטיח למי ששרוי בתודעת קְרּישְׁנַּה טהורה שכזו, לשוב למשכנו העליון ולשרתו שם פנים אל פנים. האל מגלה את הידע הכמוס הזה לאַרְג'וּנַה מאחר שהוא ידידו היקר. גם כל מי שידבק בדרכו של אַרְג'וּנַה יהפוך לידיד יקר לקְרּישְׁנַּה, ויזכה באותה שלמות. מילים אלה מורות ומדגישות הגות בקְרּישְׁנַּה — הדמות בעלת שתי הידיים שאוחזת בחליל, הנער יפה התואר שנוצת טווס נעוצה בשערו. קְרּישְׁנַּה מתואר בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא ובספרות וֵדית נוספת. על המיינד להתמקד בדמותו המקורית של אלוהים, ולא לסטות אפילו לדמויות אחרות שלו. דמויותיו של האל הן רבות מספור, כגון וישְׁנּוּ, נָארָאיַנַּה, רָאמַה, וַרָאהַה וכו', אלא שעל הדָבֵק להתמקד באותה דמות שעמדה לפני אַרְג'וּנַה. הגות שכזו היא הידע הכמוס מכול. ידע זה ניתן לאַרְג'וּנַה, כיוון שהוא ידידו הקרוב ביותר של קְרּישְׁנַּה.