תַם אֵוַה שַׂרַנַּםּ גַצְ'צְ'הַה סַרְוַה-בְּהָאוֵנַה בְּהָארַתַה תַת-פְּרַסָאדָאת פַּרָאםּ שָׂאנְתיםּ סְתְהָאנַםּ פְּרָאפְּסְיַסי שָׂאשְׂוַתַם
תַם—אליו; אֵוַה—בוודאי; שַׂרַנַּם גַצְ'צְ'הַה—התמסר; סַרְוַה-בְּהָאוֵנַה—מכל הבחינות; בְּהָארַתַה—הו בן בְּהַרַתַה; תַת-פְּרַסָאדָאת—בחסדו; פַּרָאם—נשגבת; שָׂאנְתים—שלווה; סְתְהָאנַם—במשכן; פְּרָאפְּסְיַסי—אתה תזכה; שָׂאשְׂוַתַם—נצחי.
תרגום
הו נצר בְּהַרַתַה, התמסר לו כליל. בחסדו תזכה בשלווה עילאית ותגיע למשכן הנצחי, העליון.
מכאן שחובתה של ישות החיים להתמסר לאל שמצוי בלב כול, שהרי הוא יגאלה ממצוקות הקיום החומרי כולן, ועם תום חיים אלה יביא אותה לאלוה עליון. העולם הנשגב מתואר בספרות הוֵדית (רּיג וֵדַה 1.22.20), תַד וישְׁנּוֹהּ פַּרַמַםּ פַּדַם. למעשה, הבריאה כולה היא ממלכת אלוהים, וכל דבר חומרי הוא למעשה רוחני. אלא שפַּרַמַםּ פַּדַם מתייחס במיוחד למשכן הנצחי, או לשמיים הרוחניים, וַיְקוּנְּטְהַה. בפרק החמישה-עשר של הבְּהַגַוַד-גִיתָא נאמר, סַרְוַסְיַה צָ'אהַםּ הְרּידי סַנְניוישְׁטַהּ: האל יושב בלב כול. מכאן שההוראה להתמסר לנשמת-העל שבלב מורה על התמסרות לקְרּישְׁנַּה. אַרְג'וּנַה כבר קיבל את קְרּישְׁנַּה כעליון, ובפרק העשירי הוא אומר פַּרַםּ בְּרַהְמַה פַּרַםּ דְהָאמַה, כלומר קְרּישְׁנַּה הוא אלוה העליון ומשכנן העליון של ישויות החיים כולן. דבריו של אַרְג'וּנַה אינם נתמכים רק בחוויה אישית, אלא בבני סמכא דגולים כנָארַדַה, אַסיתַה, דֵוַלַה ווְיָאסַה.