מוּקְתַה-סַנְֹגוֹ 'נַהַםּ-וָאדִי דְהְרּיתְי-אוּתְסָאהַה-סַמַנְויתַהּ סידְדְהְי-אַסידְדְהְיוֹר נירְויקָארַהּ קַרְתָא סָאתְתְויקַה אוּצְ'יַתֵא
מוּקְתַה-סַנְֹגַהּ—משוחרר מכל התרועעות חומרית; אַנַהַם-וָאדִי—ללא עצמי כוזב; דְהְרּיתי—בנחישות; אוּתְסָאהַה—והתלהבות עזה; סַמַנְויתַהּ—מלא; סידְדְהי—בשלמות; אַסידְדְהְיוֹהּ—וכישלון; נירְויקָארַהּ—ללא שינוי; קַרְתָא—פועל; סָאתְתְויקַהּ—במידת הטוֹבוּת; אוּצְ'יַתֵא—נאמר שהוא.
תרגום
מי שמבצע את חובתו ללא התרועעות עם מידות הטבע החומרי, ללא עצמי כוזב, מתוך התמדה והתלהבות ובשוויון נפש להצלחה ולכישלון — נחשב לפועל במידת הטוֹבוּת.
אדם מודע לקְרּישְׁנַּה נשגב למידות החומריות. הוא אינו שואף להתענג על תוצאות עמלו, שהרי השתחרר מעצמי כוזב ומגאווה. ואף על פי כן הוא נלהב להשלים את פועלו, ואינו חושש מן המצוקה הכרוכה בזה; הוא נלהב תמיד. הוא שווה נפש להצלחה או לכישלון, ושווה ביחסו לשמחה ולצער. פועל שכזה שרוי במידת הטוֹבוּת.