תְיָאגְ'יַםּ דוֹשַׁה-וַד איתְי אֵקֵא קַרְמַה פְּרָאהוּר מַנִישׁינַּהּ יַגְ'נַֿה-דָאנַה-תַפַּהּ-קַרְמַה נַה תְיָאגְ'יַם איתי צָ'אפַּרֵא
תְיָאגְ'יַם—יש לוותר עליה; דוֹשַׁה-וַת—כמשהו רע; איתי—כך; אֵקֵא—אחדים; קַרְמַה—עבודה; פְּרָאהוּהּ—הם אומרים; מַנִישׁינַּהּ—הוגים דגולים; יַגְ'נַֿה—של הקרבה; דָאנַה—צדקה; תַפַּהּ—וסיגוף; קַרְמַה—עבודות; נַה—לעולם לא; תְיָאגְ'יַם—יש לוותר עליהם; איתי—כך; צַ'ה—ו-; אַפַּרֵא—אחרים.
תרגום
ישנם מלומדים שפוסלים כל פעילות למען פרי ומורים לנוטשה, בעוד שאחרים אומרים שהקרבה, צדקה וסיגופים — אותם אין לזנוח לעולם.
רבים הפולחנים הוֵדיים אשר שנויים במחלוקת. מותר למשל לזבוח חיות לקורבן. אולם ישנם שפוסלים כליל הרג שכזה. הספרות הוֵדית מתירה אמנם קורבן חיות, אלא שבהקרבות שכאלה החיות לא ממש נהרגות; במהלך ההקרבה הן זוכות בחיים חדשים. לעתים שבה החיה לגוף חיה, ולעתים מתעלה במישרין לגוף אדם. אף על פי כן, חלוקים החכמים בדעותיהם. יש שמתנגדים לכל הרג חיות, ויש שמצדדים בכך בהקרבות מיוחדות. קְרּישְׁנַּה מבהיר עתה את כל הדעות השונות הללו בנוגע להקרבות.