סַהַה-גַ'םּ קַרְמַה קַוּנְתֵיַה סַה-דוֹשַׁם אַפּי נַה תְיַגֵ'ת סַרְוָארַמְבְּהָא הי דוֹשֵׁנַּה דְהֻוּמֵנָאגְניר איוָאוְרּיתָאהּ
סַהַה-גַ'ם—נולד בו זמנית; קַרְמַה—עבודה; קַוּנְתֵיַה—הו בן-קוּנְתִי; סַה-דוֹשַׁם—עם פגם; אַפּי—למרות; נַה—לעולם לא; תְיַגֵ'ת—על האדם לנטוש; סַרְוַה-אָרַמְבְּהָאהּ—כל יוזמה; הי—בוודאי; דוֹשֵׁנַּה—עם פגם; דְהֻוּמֵנַה—עם עשן; אַגְניהּ—אש; איוַה—כמו; אָוְרּיתָאהּ—מכוסה.
תרגום
הו בן-קוּנְתִי, כל ניסיון מלווה בפגם כלשהו, ממש כשם שאש אפופה בעשן. מכאן שאל לו לאיש לנטוש את עיסוקו, תולדת טבעו, אפילו אם הוא מלא בפגמים.
בחיים מותנים, כל פעולה נגועה במידות הטבע. אפילו בְּרָאהְמַנַּה חייב לעתים לבצע הקרבות שכרוכות בהריגת חיות. גם הצדיק שבקְשַׁתְרייוֹת חייב להילחם באויביו, ואינו יכול להימנע מכך. סוחר, אפילו ישר דרך, מסתיר לעתים רווחים לצורך עסקיו, או שעליו לסחור בשוק השחור, ושֻׂוּדְרַה ממשיך ומשרת את מעסיקו, אפילו אם הלה נוכל. אדם חייב להמשיך לעסוק במשלח ידו, למרות פגמיו, ולא להימנע ממנו, כיוון שזה טבעי לאופיו. ניתנת כאן דוגמה יפה מאוד. אף שהאש טהורה, היא מעלה עשן, אלא שזה לא הופך אותה לבלתי טהורה. היא נחשבת לטהורה שביסודות, למרות העשן. מי שנוטש את עבודתו של קְשַׁתְרייַה ובוחר בעיסוקו של בְּרָאהְמַנַּה, אין כל ערובה כי לא יפגוש חובות בלתי נעימות. אפשר שיסיק אז ששום פעולה בעולם החומרי אינה פטורה משלוש המידות. דוגמת האש והעשן מתאימה מאוד בהקשר זה. בחורף מוציאים לעתים אבן מהאש, ולפעמים מפריע העשן לעיניים ולאיברים אחרים. אלא שצריך להשתמש באש ולהתעלם מההפרעה. באופן דומה, אל לו לאיש לנטוש את עיסוקו הטבעי בגלל הפרעות כלשהן. אדרבה, עליו להתמיד ולשרת את אלוהים באמצעות עיסוקו ולהיות מודע לו תמיד. זוהי שלמות החיים. בשעה שפעילות כלשהי מתבצעת למען סיפוקו של האל, היא מיטהרת מכל פגם. ומי שתוצאות עבודתו היטהרו על ידי מגע עם שירות מסור, רואה אז בשלמות את העצמי שבפנים. זוהי הגשמה עצמית.