בהגווד גיטה - 18.78

הבְּהַגַוַד-גִיתָא נפתחת בשאלתו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה. הוא קיווה שבניו, בסיועם של לוחמים דגולים כבְּהִישְׁמַה, דְרוֹנַּה וקַרְנַּה, יזכו בניצחון. אלא שלאחר תיאור זירת הקרב, סַנְֿגַ'יַה אומר למלך, "אפשר שאתה מצפה לניצחון, אולם לדעתי, במקום שבו נמצאים קְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה מצוי גם מזל מבורך." הוא מורה במישרין שאל לו לדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לצפות לניצחון. מאחר שקְרּישְׁנַּה מצוי לצדו של אַרְג'וּנַה, הרי שהניצחון מובטח לאַרְג'וּנַה. העובדה שקְרּישְׁנַּה קיבל על עצמו את תפקיד הרַכָּב של אַרְג'וּנַה אינה אלא ביטוי לשפעתו. קְרּישְׁנַּה מלא בשפעים כולם, ופרישות מהווה אחד מאלה. ישנן דוגמאות רבות לפרישותו, שהרי הוא גם אדון הפרישות.

הקרב נערך למעשה בין דוּרְיוֹדְהַנַה ליוּדְהישְׁטְהירַה. אַרְג'וּנַה נלחם לצד אחיו הבכור, יוּדְהישְׁטְהירַה, ומאחר שקְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה נלחמו לצדו, הרי שניצחונו היה בטוח. הקרב נועד להכריע מי ימשול בעולם, וסַנְֿגַ'יַה מנבא שהכוח יעבור לידיו של יוּדְהישְׁטְהירַה. מנובא גם שלאחר הניצחון יוסיף יוּדְהישְׁטְהירַה וישגשג, שהרי נוסף על היותו צדיק וישר דרך, הוא היה גם איש מוסר מחמיר, שלא שיקר אף פעם בחייו.

רבים הסכלים שחושבים את הבְּהַגַוַד-גִיתָא לשיחת ידידים בשדה הקרב. אלא ששיחה סתמית שכזו אינה מהווה ספרות קודש. יש גם כאלה שמוחים על שקְרּישְׁנַּה מסית את אַרְג'וּנַה לקרב, דבר שאינו מוסרי כלל. אלא שהאמת נאמרת בבירור: הבְּהַגַוַד-גִיתָא היא הוראת המוסר הנשגבת ביותר. זה נאמר בפסוק שלושים וארבע שבפרק התשיעי: מַן-מַנָא בְּהַוַה מַד-בְּהַקְתַה. על הכול להפוך לדְבֵקיו של קְרּישְׁנַּה, ותמצית כל דת היא להתמסר לו (סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּריתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַּםּ וְרַגַ'ה). הוראות הבְּהַגַוַד-גִיתָא הן תהליך הדת והמוסר העליון. שאר התהליכים, אפשר שהם מטהרים במידה כלשהי ומובילים בסופם לתהליך זה. אולם הוראתה האחרונה של הגִיתָא מהווה את פסגת המוסר והדת: התמסר לקְרּישְׁנַּה. זוהי מסקנת הפרק השמונה-עשר.

הבְּהַגַוַד-גִיתָא מסבירה אמנם את דרך ההבנה העצמית שבאמצעות חשיבה שכלתנית או הגות. אולם התמסרות לקְרּישְׁנַּה מהווה את השלמות העליונה. זוהי תמצית הבְּהַגַוַד-גִיתָא כולה. נתיב המצוות וכללי הקבע שבהתאם למעמדות החברתיים ולשלבים הדתיים השונים נחשב אמנם לידע כמוס, אולם הגות ופיתוח ידע נחשבים לכמוסים יותר. מכל מקום, התמסרות לקְרּישְׁנַּה ושירות מסור בתודעת קְרּישְׁנַּה מלאה הם ההוראה הכמוסה ביותר. זוהי תמצית הפרק השמונה-עשר.

היבט נוסף של הבְּהַגַוַד-גִיתָא הוא שקְרּישְׁנַּה, האל האישי העליון, הוא האמת העליונה. אמת זו נחווית בשלושה היבטים — בְּרַהְמַן בלתי אישי, פַּרַמָאתְמָא מקומי, ולבסוף, האל האישי העליון, קְרּישְׁנַּה. ידע מושלם על האמת המוחלטת פירושו ידע מושלם על קְרּישְׁנַּה, ומכאן שענפי הידע כולם כלולים בהבנת קְרּישְׁנַּה. מאחר שקְרּישְׁנַּה שרוי תמיד באונו הפנימי, הרי שהוא נשגב. ישויות החיים הן גילוי של אונו, ונחלקות לשתי קבוצות — אלה שמותנות לעד ואלה שמשוחררות לעד. ישויות החיים הן רבות מספור ונחשבות לחלקיקים מזעריים של קְרּישְׁנַּה. האנרגיה החומרית מתגלה בעשרים וארבעה יסודות. הבריאה מושפעת מן הזמן הנצחי, ובריאתה וחורבנה הם מעשה האנרגיה החיצונית. כלל עולם התופעות נגלה ונעלם לסירוגין.

בבְּהַגַוַד-גִיתָא נידונים חמישה נושאים עיקריים: האל, הטבע החומרי, ישויות החיים, הזמן הנצחי וכל סוגי הפעולות. כל אלה תלויים באל האישי העליון, קְרּישְׁנַּה. היבטי האמת המוחלטת — בְּרַהְמַן בלתי אישי, פַּרַמָאתְמָא מקומי ושאר התפיסות הנשגבות — כולם כלולים בהבנת האל בהיבטו האישי. אף שלכאורה האל, ישות החיים, הטבע החומרי והזמן הם כמו נבדלים זה מזה, למעשה, דבר אינו נפרד מהעליון, אף שהוא עצמו נבדל מכל דבר. תורתו של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ היא "אחדות ושוני בלתי נתפסים". תורה פילוסופית זו היא הידע המושלם על האמת המוחלטת.

ישות החיים במעמדה היסודי היא נשמה טהורה, כמו חלקיק אטומי של הנשמה העליונה. אפשר להשוות את קְרּישְׁנַּה לשמש ואת ישויות החיים לאורה. מאחר שהן אונו הגבולי של קְרּישְׁנַּה, הרי שלעתים הן נוטות לבוא במגע עם האנרגיה החומרית, ולעתים עם הרוחנית. במילים אחרות, הן מצויות בין שני אוניו של האל, אולם מאחר שהן משתייכות לאון העילי, הרי שהן ניחנות בעצמאות מזערית. מי שמשתמש נכון בעצמאותו ופועל על פי הוראותיו הישירות של קְרּישְׁנַּה, שרוי במצבו הטבעי, באון המענג.

בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק השמונה-עשר של שְׂרִימַד בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן במסקנתה — שלמות הפרישות.