בהגווד גיטה - 18.78

הבְּהַגַוַד-גִיתָא נפתחת בשאלתו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה. הוא קיווה שבניו, בסיועם של לוחמים דגולים כבְּהִישְׁמַה, דְרוֹנַּה וקַרְנַּה, יזכו בניצחון. אלא שלאחר תיאור זירת הקרב, סַנְֿגַ'יַה אומר למלך, "אפשר שאתה מצפה לניצחון, אולם לדעתי, במקום שבו נמצאים קְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה מצוי גם מזל מבורך." הוא מורה במישרין שאל לו לדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לצפות לניצחון. מאחר שקְרּישְׁנַּה מצוי לצדו של אַרְג'וּנַה, הרי שהניצחון מובטח לאַרְג'וּנַה. העובדה שקְרּישְׁנַּה קיבל על עצמו את תפקיד הרַכָּב של אַרְג'וּנַה אינה אלא ביטוי לשפעתו. קְרּישְׁנַּה מלא בשפעים כולם, ופרישות מהווה אחד מאלה. ישנן דוגמאות רבות לפרישותו, שהרי הוא גם אדון הפרישות. הקרב נערך למעשה בין דוּרְיוֹדְהַנַה ליוּדְהישְׁטְהירַה. אַרְג'וּנַה נלחם לצד אחיו הבכור, יוּדְהישְׁטְהירַה, ומאחר שקְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה נלחמו לצדו, הרי שניצחונו היה בטוח. הקרב נועד להכריע מי ימשול בעולם, וסַנְֿגַ'יַה מנבא שהכוח יעבור לידיו של יוּדְהישְׁטְהירַה. מנובא גם שלאחר הניצחון יוסיף יוּדְהישְׁטְהירַה וישגשג, שהרי נוסף על היותו צדיק וישר דרך, הוא היה גם איש מוסר מחמיר, שלא שיקר אף פעם בחייו. רבים הסכלים שחושבים את הבְּהַגַוַד-גִיתָא לשיחת ידידים בשדה הקרב. אלא ששיחה סתמית שכזו אינה מהווה ספרות קודש. יש גם כאלה שמוחים על שקְרּישְׁנַּה מסית את אַרְג'וּנַה לקרב, דבר שאינו מוסרי כלל. אלא שהאמת נאמרת בבירור: הבְּהַגַוַד-גִיתָא היא הוראת המוסר הנשגבת ביותר. זה נאמר בפסוק שלושים וארבע שבפרק התשיעי: מַן-מַנָא בְּהַוַה מַד-בְּהַקְתַה. על הכול להפוך לדְבֵקיו של קְרּישְׁנַּה, ותמצית כל דת היא להתמסר לו (סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּריתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַּםּ וְרַגַ'ה). הוראות הבְּהַגַוַד-גִיתָא הן תהליך הדת והמוסר העליון. שאר התהליכים, אפשר שהם מטהרים במידה כלשהי ומובילים בסופם לתהליך זה. אולם הוראתה האחרונה של הגִיתָא מהווה את פסגת המוסר והדת: התמסר לקְרּישְׁנַּה. זוהי מסקנת הפרק השמונה-עשר. הבְּהַגַוַד-גִיתָא מסבירה אמנם את דרך ההבנה העצמית שבאמצעות חשיבה שכלתנית או הגות. אולם התמסרות לקְרּישְׁנַּה מהווה את השלמות העליונה. זוהי תמצית הבְּהַגַוַד-גִיתָא כולה. נתיב המצוות וכללי הקבע שבהתאם למעמדות החברתיים ולשלבים הדתיים השונים נחשב אמנם לידע כמוס, אולם הגות ופיתוח ידע נחשבים לכמוסים יותר. מכל מקום, התמסרות לקְרּישְׁנַּה ושירות מסור בתודעת קְרּישְׁנַּה מלאה הם ההוראה הכמוסה ביותר. זוהי תמצית הפרק השמונה-עשר. היבט נוסף של הבְּהַגַוַד-גִיתָא הוא שקְרּישְׁנַּה, האל האישי העליון, הוא האמת העליונה. אמת זו נחווית בשלושה היבטים — בְּרַהְמַן בלתי אישי, פַּרַמָאתְמָא מקומי, ולבסוף, האל האישי העליון, קְרּישְׁנַּה. ידע מושלם על האמת המוחלטת פירושו ידע מושלם על קְרּישְׁנַּה, ומכאן שענפי הידע כולם כלולים בהבנת קְרּישְׁנַּה. מאחר שקְרּישְׁנַּה שרוי תמיד באונו הפנימי, הרי שהוא נשגב. ישויות החיים הן גילוי של אונו, ונחלקות לשתי קבוצות — אלה שמותנות לעד ואלה שמשוחררות לעד. ישויות החיים הן רבות מספור ונחשבות לחלקיקים מזעריים של קְרּישְׁנַּה. האנרגיה החומרית מתגלה בעשרים וארבעה יסודות. הבריאה מושפעת מן הזמן הנצחי, ובריאתה וחורבנה הם מעשה האנרגיה החיצונית. כלל עולם התופעות נגלה ונעלם לסירוגין. בבְּהַגַוַד-גִיתָא נידונים חמישה נושאים עיקריים: האל, הטבע החומרי, ישויות החיים, הזמן הנצחי וכל סוגי הפעולות. כל אלה תלויים באל האישי העליון, קְרּישְׁנַּה. היבטי האמת המוחלטת — בְּרַהְמַן בלתי אישי, פַּרַמָאתְמָא מקומי ושאר התפיסות הנשגבות — כולם כלולים בהבנת האל בהיבטו האישי. אף שלכאורה האל, ישות החיים, הטבע החומרי והזמן הם כמו נבדלים זה מזה, למעשה, דבר אינו נפרד מהעליון, אף שהוא עצמו נבדל מכל דבר. תורתו של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ היא "אחדות ושוני בלתי נתפסים". תורה פילוסופית זו היא הידע המושלם על האמת המוחלטת. ישות החיים במעמדה היסודי היא נשמה טהורה, כמו חלקיק אטומי של הנשמה העליונה. אפשר להשוות את קְרּישְׁנַּה לשמש ואת ישויות החיים לאורה. מאחר שהן אונו הגבולי של קְרּישְׁנַּה, הרי שלעתים הן נוטות לבוא במגע עם האנרגיה החומרית, ולעתים עם הרוחנית. במילים אחרות, הן מצויות בין שני אוניו של האל, אולם מאחר שהן משתייכות לאון העילי, הרי שהן ניחנות בעצמאות מזערית. מי שמשתמש נכון בעצמאותו ופועל על פי הוראותיו הישירות של קְרּישְׁנַּה, שרוי במצבו הטבעי, באון המענג.   בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק השמונה-עשר של שְׂרִימַד בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן במסקנתה — שלמות הפרישות.   שְׂרִי שְׂרִימַד א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה נולד בשנת 1896 בקולקטה, הודו. לראשונה פגש את מורו הרוחני, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי, בקולקטה בשנת 1922. בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי, מלומד דתי ידוע שם ומייסד 64 מוסדות וֵדיים של הגַוּדִייַה-מַטְהַה, חיבב צעיר מלומד זה ושכנעו להקדיש את חייו להוראת הידע הוֵדי. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הפך לתלמידו, ו-11 שנים לאחר מכן, ב-1933 באלהאבּד שבהודו, התקבל בטקס חניכה כתלמיד מן המניין. בפגישתם הראשונה, ב-1922, ביקש שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה משְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ללמד את הידע הוֵדי בשפה האנגלית. בשנים שלאחר מכן, כתב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ביאור לבְּהַגַוַד-גִיתָא, עזר לגַוּדִייַה-מַטְהַה בעבודתה, ובשנת 1944, ללא עזרה, הוציא דו-שבועון בשפה האנגלית, ערך אותו, הדפיס את כתב היד, ובדק את יריעות ההגהה. הוא אף חילק עותקים בודדים ונאבק לכלכל את ההדפסה. מאז שהחל לא חדל כתב-העט ("Back to Godhead") מלהתפרסם, ועתה הוא יוצא לאור ב-19 שפות שונות בידי תלמידיו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה במערב. בהכירה בהשכלתו הפילוסופית ובמסירותו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, העניקה לו אגודת הגַוּדִייַה-מַטְהַה בשנת 1947 אות כבוד, והוא קיבל את התואר "בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה". בשנת 1950, בהגיעו לגיל 54, עבר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להתגורר בעיר הקדושה וְרּינְדָאוַנַה, שם חי בתנאים צנועים מאוד במקדש ההיסטורי של ימי-הביניים, רָאדְהָא-דָאמוֹדַרַה. במקום זה הוא עסק במשך שנים מספר בלימוד מעמיק ובכתיבה. הוא קיבל על עצמו את שלב הנזירות (סַנְנְיָאסַה) בשנת 1959. ברָאדְהָא-דָאמוֹדַרַה החל שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לעבוד על יצירת חייו — תרגום רב-כרכים וביאור של פסוקי השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (בְּהָאגַוַתַה-פוּרָאנַּה). בשנת 1965, לאחר שהוציא לאור את שלושת הכרכים הראשונים של השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, הגיע שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, חסר פרוטה אך עם מזוודה גדושה בספריו, לארצות הברית. לאחר כשנה של קשיים מרובים, ביולי 1966, הוא ייסד את התנועה למען תודעת קְרּישְׁנַּה. לפני שנפטר מן העולם ב-14 לנובמבר 1977, הוא הדריך את התנועה, צפה בגדילתה ועיצב אותה כחברה בינלאומית של יותר ממאה מקדשים, מרכזים רוחניים, בתי-ספר, מוסדות וקהילות חקלאיות. בשנת 1968 הקים שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את קהילת וְרּינְדָאוַנַה החדשה בהרי וירג'יניה המערבית בארה"ב. בהשראת וְרּינְדָאוַנַה החדשה הקימו תלמידיו קהילות רבות נוספות מסביב לעולם. בשנת 1972 הציג שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה במערב את השיטה הוֵדית של חינוך יסודי ועל-יסודי, בייסדו גוּרוּקוּלַה (בית ספר וֵדי מסורתי) בדאלאס, טקסס. מאז, תחת השגחתו, ייסדו תלמידיו בתי-ספר נוספים בארה"ב ובעולם כולו. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה אף העניק מהשראתו לבנייתם של מספר מרכזי תרבות בינלאומיים גדולים בהודו. המרכז בשְׂרִי-דְהָאמַה מָאיַפּוּרַה במערב בנגל הוא אתר המיועד להקמת עיר רוחנית, מפעל שאפתני שבנייתו תמשיך אל תוך העשור הבא. בוְרּינְדָאוַנַה נבנה מקדש מפואר ביופיו, קְרּישְׁנַּה-בַּלַרָאמַה, ובית הארחה בינלאומי. ישנו גם מרכז תרבותי וחינוכי גדול בבומביי. מרכזים רבים נוספים הוקמו במקומות חשובים בתת-היבשת ההודית. מכל מקום, תרומתו החשובה ביותר של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הם ספריו אשר זוכים להערכה רבה בשל מהימנותם, עומקם ובהירותם. לאחר שתורגמו לשפות רבות, הם נמצאים עתה בשימוש כספרי לימוד בקורסים אקדמיים. נאמנות ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה, שנוסדה בשנת 1972 על-מנת לפרסם באופן בלעדי את עבודותיו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הפכה למוציאה לאור הגדולה בעולם לספרים העוסקים בנושא הפילוסופיה והתרבות הוֵדית. בתריסר שנים בלבד, למרות גילו המתקדם, סבב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את כדור הארץ 14 פעמים בסיורי הרצאות אשר נשאו אותו לשש יבשות. למרות לוח זמנים כה נמרץ, המשיך שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להניב שפע כתבים. כתביו מהווים בסיס לספריה מגוונת של פילוסופיה, דת, ספרות ותרבות. בסנסקריט קיימות תנועות ארוכות וקצרות, דבר שלא קיים בשפה העברית. היגוי תנועה ארוכה כפול באורכו מזה של תנועה קצרה. התנועות הקצרות: אַ, אי ואוּ, והתנועות הארוכות המתאימות להן: אָ, אִי ואֻוּ, מבוטאות כמו בעברית עם הבדלים באורכן. גם אֵ ואוֹ מבוטאות בדומה לעברית. התנועה אַיְ, מבוטאת כמו במילה אֵין, ואַוּ כמו במילה שאול. רּי, נחשבת לתנועה והיא מבוטאת כמו רי במילה ריקוד. אַנוּסְוָארַה, מּ, היא אפית טהורה ומבוטאת כאות נ' במילה הצרפתית בון. ויסַרְגַה, הּ, מבוטאת כאות ה' הננשפת חזק. כאשר הצמד אַהּ מופיע בסוף שורה ניתן לבטא אותו אַהַ, וכאשר מופיע הצמד איהּ, ניתן לבטא אותו יהי. לאחר חלק מהעיצורים מופיע לעיתים נישוף (אספירציה), כלומר נוספת ה' אחריו. לדוגמא דְהַ יבוטא כמו במילה תִדְהַר. העיצורים הוילוניים: קַ, קְהַ, גַ, גְהַ ו-נְֹ, מבוטאים מהגרון בדומה לעברית. נְֹ מבוטאת כמו במילה פודינג. העיצורים החיכיים צַ', צְ'הַ, גַ', גְ'הַ ו-נֿ, מבוטאים כמו בעברית עם הלשון באמצע החיך. נֿ מבוטאת כמו במילה חניון. העיצורים הרטרופלקסיים טַ, טְהַ, דַּ, דְּהַ, נַּ, אינם קיימים בעברית. הם מבוטאים כשקצה הלשון מתעגל מעלה אל קימור החיך. העיצורים השיניים: תַ, תְהַ, דַ, דְהַ, ו-נַ, מבוטאים בדומה לעברית. גם העיצורים השפתיים: פַּ, פְּהַ, בַּ, בְּהַ, ו-מַ מבוטאים בדומה לעברית. חצאי התנועות: יַ, רַ, לַ ו-וַ, מבוטאים בדומה לעברית, כאשר וַ מבוטאת בין הו' העברית לבין ה-w באנגלית. השורקים שַׂ (חיכית) ו-סַ (שיני) מבוטאים בדומה לעברית. שַׁ הוא רטרופלקסי ומבוטא כשקצה הלשון מתעגל מעלה אל קימור החיך. האות הַ אף היא מבוטאת בדומה לעברית.         מושגים מרכזיים   אימפרסונליזם: תפיסה הגורסת שהאמת המוחלטת, סיבת הסיבות, היא נטולת תארים וגבולות, בלתי-נתפסת, אינסופית, חסרת פעילות ונטולת דמות, אישיות ושם, ושאותו אלוהים הנתפס כמישהו, כבעל אישיות, הוא תולדה נחותה, או אף אשלייתית, של האמת המוחלטת המופשטת.   אלים למחצה (דֵוים): נשמות שעקב תרגולן הדתי הקפדני, קיבלו מהאל כוחות כמעט אלוהיים לצורך ניהול היקום. ספרות הבְּהַקְתי מלמדת לכבד אותם כנציגי האל, אולם אנשים משוללי ידע וחומרניים נוטים להחשיב אותם לאלים נפרדים ממנו, וסוגדים להם כדי להשיג טובות הנאה חומריות, כגון לידה טובה, כסף, השכלה וכו'.   אנרגיה גבולית: אחת משלוש האנרגיות העיקריות של אלוהים – רוחנית, גבולית וחומרית (שתי הראשונות הן בעלות תודעה, האחרונה משוללת תודעה). האנרגיה הגבולית מורכבת מישויות החיים (נשמות), שאף על פי שהן אנרגיה רוחנית, הן עשויות ליפול תחת השפעת האנרגיה החומרית האשלייתית וכמו לשכוח את תודעתן הרוחנית המקורית. במצבה המקורית הנשמה תופסת את עצמה כמשרתת האל, אך בעת שהיא מתכסה באנרגיה החומרית היא תופסת את עצמה כמתחרה באל וחפצה לתפוס את מקומו.   גוף סמוי: חלק מהגוף החומרי, המורכב מגוף גשמי ומגוף סמוי. הגוף הסמוי מורכב ממיינד, תבונה ומרכיב נוסף הנקרא זהות כוזבת או אגו כוזב. תפקידו של האגו הכוזב לגרום לנשמה הרוחנית, לאני האמיתי, לזהות עצמה עם הגוף החומרי ולשכוח את זהותה הרוחנית, הנצחית.   דָבֵק: מי שתופס את אלוהים לא רק כעקרון והסיבה העליונים או כאדון העליון שעליו להיות כפוף לו, אלא כמישהו שרוצה יחסים עימו. דָבֵק כזה מקדיש עצמו לשרת אותו באהבה.   מוניזם: התפיסה שהכול אחד, וכל הרבגוניות הנראית לעין, כולל קיומו של אלוהים, היא רק אשליה שממנה משתחררים כאשר מגיעים להארה, להגשמה עצמית מלאה.   מיינד (מַנַס): נפש, היסוד החומרי שבאמצעותו מתנסה ישות החיים בחשיבה אסוציאטיבית, רגש ורצון.   נשמה: העצמי הייחודי האמיתי והנצחי שבכל יצור חי, הנבדל מהגוף הגשמי ומהגוף הסמוי בני-החלוף. כל נשמה היא חלקיק נצחי של אלוהים, וטבעה הוא שירות ואהבה לאל.   עצמי (ראה נשמה, אָתְמָא): תפיסת הזהות של האדם. ישנם המזהים עצמם על פי גופם ועל פי אותם דברים הקשורים או מתייחסים לגוף, ישנם המזהים עצמם על פי המיינד, ישנם המתכחשים לזהותם האינדיבידואלית, ובדרך הבְּהַקְתי, אדם מזהה עצמו כחלקיק נצחי של האל, כמשרת מסור לו.   עצמי כוזב (אַהַנְֹקָארַה, אגו כוזב, זהות כוזבת): יסוד חומרי סמוי הגורם להזדהות אשלייתית של ישות החיים עם הגוף הגשמי והסמוי.   עצמי עליון: אלוהים.   פעילות למען פרי: (1) פעילות שיוצרת קַרְמַה, או פעילות שנעשית מתוך מניעים אנוכיים וגוררת משום כך תגובות חומריות. מוגדרת לעיתים כפעילות קַרְמַתית. (2) פעילות דתית על פי הכתובים, שמטרתה ברכות חומריות.   שלוש מידות הטבע: אלו הן שלוש מידות החומר – בריאה, שימור והרס, המתבטאות גם בתפקודיי החיים וההוויה – טובוּת, להיטות ובערות. שלוש המידות קיימות בכול אדם בפרופורציות שונות. אדם נחשב לשרוי במידה מסוימת כאשר זו מתעצמת על חשבון האחרות. העצמה של מידה זו או אחרת מבטאת בדרגות שונות של אנוכיות.   מידת הטוֹבוּת (סַתְתְוַה גוּנַּה): מתאפיינת בסיפוק, ניקיון, שיקול דעת, מסירות לאמת, פרישות ויציבות. אדם בטוֹבוּת מאופיין באנוכיות מצומצמת, בעטיה הוא מותנה לאמונה שהוא טוב, מסופק, ויודע את המציאות. התעצמות מידת הטוֹבוּת מתבטאת בראיית האחדות שבכל ובכמיהה לגאולה.   מידת הלהיטות (רַג'ו גוּנַּה): מתאפיינת באנוכיות מוגברת, בהשפעתה האדם מאמין ששליטה על הסביבה שלו והסובבים אותו והתענגות עליהם תביא אותו לאושר. כאשר מידת הלהיטות מתעצמת, האדם מותנה למאוויים ללא גבול, וחייו מאופיינים בהתקשרות עזה לחיי מין, לרכוש ולפעלתנות. ראייתו את המציאות מוטה ואנוכית.   מידת הבערות (תַמו גוּנַּה): מתאפיינת באי עשייה, שינה וטיפשות. מאפייניה הם בריחה מהתמודדות עם המציאות עד כדי הזיות ושיגעון. אדם הנתון לה, כבול לעצלות, לכלוך, שינה מרובה, סימום, כעסים, אלימות ודחייה של העשייה לאחר-כך. בהשפעת התעצמות הבערות, המתבטאת באנוכיות גדולה, אדם רואה את הסובבים אותו אך כמכשירים שמספקים את הזיותיו המעוותות או מונעים אותו מלספק אותן, ומתייחס אליהם בהתאם. תפיסת המציאות שלו מעוותת.   תבונה (בוּדְדְהי): יסוד חומרי סמוי שבאמצעותו זוכה הישות החיה בהבנה דרך ניתוח והבחנה.