פְּרַוְרּיתְתיםּ צַ'ה ניוְרּיתְתיםּ צַ'ה קָארְיָאקָארְיֵא בְּהַיָאבְּהַיֵא בַּנְדְהַםּ מוֹקְשַׁםּ צַ'ה יָא וֵתְתי בּוּדְדְהיהּ סָא פָּארְתְהַה סָאתְתְויקִי
פְּרַוְרּיתְתים—לעשות; צַ'ה—ו-; ניוְרּיתְתים—לא לעשות; צַ'ה—ו-; קָארְיַה—מה שצריך לעשות; אַקָארְיֵא—ומה שלא צריך לעשות; בְּהַיַה—פחד; אַבְּהַיֵא—ואי-פחד; בַּנְדְהַם—שעבוד; מוֹקְשַׁם—חופש; צַ'ה—ו-; יָא—זה אשר; וֵתְתי—יודעת; בּוּדְדְהיהּ—הבנה; סָא—זו; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; סָאתְתְויקִי—במידת הטוֹבוּת.
תרגום
הו בן פְּרּיתְהָא, אותה הבנה שמורה מה מותר לעשות ומה אסור, ממה לחשוש וממה לא, מה כובל ומה משחרר — זוהי הבנה במידת הטוֹבוּת.
פעילות שמבוססת על כללי הכתובים נקראת פְּרַוְרּיתְתי, פעולה שראוי לבצע, וכל פעולה שאינה מבוססת על כללים אלה אינה ראויה. מי שאינו מכיר את הוראות הכתובים מסתבך בפעולות ובתגובות הפעולה. מכאן שהבנה שמבוססת על כוח הבחנה ותבונה היא במידת הטוֹבוּת.