גְ'נָֿאנַםּ גְ'נֵֿיַםּ פַּריגְ'נָֿאתָא תְרי-וידְהָא קַרְמַה-צ'וֹדַנָא קַרַנַּםּ קַרְמַה קַרְתֵתי תְרי-וידְהַהּ קַרְמַה-סַנְֹגְרַהַהּ
גְ'נָֿאנַם—ידע; גְ'נֵֿיַם—מטרת הידע; פַּריגְ'נָֿאתָא—היודע; תְרי-וידְהָא—משלושה סוגים; קַרְמַה—של עבודה; צ'וֹדַנָא—המניע; קַרַנַּם—החושים; קַרְמַה—העבודה; קַרְתָא—המבצע; איתי—כך; תְרי-וידְהַהּ—משלושה סוגים; קַרְמַה—של עבודה; סַנְֹגְרַהַהּ—המצבור.
תרגום
ידע, מושא הידע והיודע — אלה שלושת הגורמים לפעולה; החושים, העבודה והעושה הם שלושת מרכיביה.
ישנם שלושה מניעים לפעולותינו היומיומיות: ידע, מושא הידע והיודע. כלי העבודה, העבודה עצמה והעובד — אלה נחשבים למרכיבי הפעולה. מעשהו של כל אדם מושתת על גורמים אלה. לפני פעולה ישנו דחף כלשהו, שנקרא השראה. כל החלטה שלפני תחילת העבודה מהווה צורה סמויה של עבודה. או אז מתממשת העבודה בפעולה. אם כן, התהליכים הנפשיים — חשיבה, רגש ורצון — באים ראשונים ונקראים דחף. השראה לפעולה שמקורה בכתבי הקודש זהה לזו שמקורה במורה הרוחני. וכאשר קיימת השראה וישנו מבצע, מתממשת הפעולה בסיועם של החושים, לרבות המיינד, שמהווה את מרכזם של החושים כולם. כל מרכיבי הפעולה הללו נקראים יחדיו כלל הפעולה.