אַוְיַקְתוֹ 'יַם אַצ'ינְתְיוֹ 'יַם אַויקָארְיוֹ 'יַם אוּצְ'יַתֵא תַסְמָאד אֵוַםּ וידיתְוַיְנַםּ נָאנוּשׂוֹצ'יתוּם אַרְהַסי
אַוְיַקְתַהּ—בלתי נראית; אַיַם—נשמה זו; אַצ'ינְתְיַהּ—בלתי נתפסת; אַיַם—נשמה זו; אַויקָארְיַהּ—בלתי משתנה; אַיַם—נשמה זו; אוּצְ'יַתֵא—נאמר; תַסְמָאת—לכן; אֵוַם—כך; וידיתְוָא—ביודעך זאת היטב; אֵנַם—את הנשמה הזו; נַה—אין; אַנוּשׂוֹצ'יתוּם—להתאבל; אַרְהַסי—מן הראוי לך.
תרגום
נאמר שהנשמה בלתי נראית, בלתי נתפסת ובלתי משתנה. אל לך — היודע זאת — להתאבל על הגוף.
כפי שכבר הוסבר, הנשמה מזערית בגודלה ואי אפשר לתופסה באמצעים חומריים, אף לא במשוכלל שבמיקרוסקופים. מכאן שהיא בלתי נראית. גם שום ניסוי לא יכול להוכיח את קיומה; לכן צריך לקבל את קיומה על סמך עדות השְׂרוּתי, החכמה הוֵדית. הכול אמנם חווים את קיומה, אלא שאי אפשר להסבירה באמצעים אחרים, לבד מעדות הכתובים. רבים הדברים שאנו נאלצים לקבל מסמכות גבוהה. הכרתנו באבינו, למשל, מסתמכת על עדות אמנו. לבד מסמכות זו, אין שום מקור שיכול לאמת את זהות האב. בדומה לכך, גם הבנת הנשמה אינה אפשרית, אלא מלימוד הוֵדות. במילים אחרות, הנשמה אינה נתפסת באמצעות הידע האנושי הניסיוני. הוֵדות קובעות, למשל, שהנשמה היא התודעה והמודע, ועלינו לקבל זאת כפשוטו. הנשמה אינה עוברת תמורות, כמו הגוף; היא אינה משתנה ותמיד מזערית בגודלה בהשוואה לרוח העליונה האינסופית. הנשמה העליונה גדולה לאינסוף, והנשמה הייחודית קטנה לאינסוף. ומאחר שהיא מזערית ובלתי משתנה, הרי שלא תישווה לנשמה האינסופית, האל, לעולם. כדי לאשש ולבסס את מעמדה של הנשמה, הוֵדות חוזרות ומסבירות עובדה זו שוב ושוב. זאת משום שחזרה נועדה להעמיק את הבנת הנושא ולהבהירו ללא טעויות.