שְׂרֵיָאן סְוַה-דְהַרְמוֹ ויגוּנַּהּ פַּרַה-דְהַרְמָאת סְו-אַנוּשְׁטְהיתָאת סְוַה-דְהַרְמֵא נידְהַנַםּ שְׂרֵיַהּ פַּרַה-דְהַרְמוֹ בְּהַיָאוַהַהּ
שְׂרֵיָאן—הרבה יותר טוב; סְוַה-דְהַרְמַהּ—חובות האדם; ויגוּנַּהּ—אפילו באופן לקוי; פַּרַה-דְהַרְמָאת—מחובות המיועדות לאחרים; סוּ-אַנוּשְׁטְהיתָאת—שנעשות בשלמות; סְוַה-דְהַרְמֵא—בחובות האדם; נידְהַנַם—הרס; שְׂרֵיַהּ—עדיף; פַּרַה-דְהַרְמַהּ—חובות המיועדות לאחרים; בְּהַיַה-אָוַהַהּ—מסוכנות.
תרגום
עדיף לו לאדם לבצע את החובות שנקבעו לו, ולוּ גם באופן לקוי, מלבצע בשלמות את חובות זולתו. אפילו הרס במהלך ביצוע החובה עדיף על עשיית חובתו של אחר. זאת משום שהליכה בנתיבים זרים היא מסוכנת.
עדיף, אם כן, לכל אחד לבצע את חובותיו בתודעת קְרּישְׁנַּה מלאה מאשר לבצע את חובות זולתו. החובות החומריות מותאמות למצבו הגופני והנפשי של האדם, שהוא תולדה של מידות טבע מסוימות. חובות רוחניות, לעומת זאת, הן החובות שמטיל המורה הרוחני בתחום השירות האוהב לאל. אולם בין שהן חומריות ובין שהן רוחניות, יש לדבוק בהן, אפילו עד מוות, ולא לחקות את חובתו של אחר. חובות רוחניות שונות אמנם מחומריות, אולם בשתיהן עיקרון הציות לסמכות מועיל תמיד. מי שמושפע עדיין ממידות הטבע, צריך לדבוק בחובות מעמדו, ולא לחקות את זולתו. בְּרָאהְמַנַּה, למשל, שרוי במידת הטוֹבוּת ואינו אלים, בעוד שקְשַׁתְרייַה שרוי בלהיטות ורשאי לפעול באלימות. עדיף לקְשַׁתְרייַה למות בנתיב האלימות, מאשר לחקות בְּרָאהְמַנַּה ולקיים את עיקרון אי האלימות. ניקוי הלב הוא תהליך הדרגתי ולא פתאומי. מכל מקום, מי שמתעלה מעבר למידות הטבע ושרוי כולו בתודעת קְרּישְׁנַּה, או אז הוא רשאי לעשות הכול, בהדרכתו של מורה רוחני מוסמך. במישור המושלם של תודעת קְרּישְׁנַּה, קְשַׁתְרייַה יכול לנהוג כמו בְּרָאהְמַנַּה, ובְּרָאהְמַנַּה כמו קְשַׁתְרייַה. ההבחנות החומריות אינן קיימות עוד במישור המוחלט. וישְׂוָאמיתְרַה היה במקורו קְשַׁתְרייַה, אולם אחר כך נהג כמו בְּרָאהְמַנַּה, בעוד שפַּרַשׂוּרָאמַה היה בְּרָאהְמַנַּה שנהג כמו קְשַׁתְרייַה. זה אפשרי למי ששרוי בנשגב. מכל מקום, מי ששרוי עדיין במישור החומרי, צריך לבצע את חובותיו בהתאם למידות הטבע, ובו בזמן לפתח הבנה מלאה בתודעת קְרּישְׁנַּה.