אֵוַםּ בּוּדְדְהֵהּ פַּרַםּ בּוּדְדְהְוָא סַמְּסְתַבְּהְיָאתְמָאנַם אָתְמַנָא גַ'הי שַׂתְרוּםּ מַהָא-בָּאהוֹ קָאמַה-רֻוּפַּםּ דוּרָאסַדַם
אֵוַם—כך; בּוּדְדְהֵהּ—מהתבונה; פַּרַם—עליון; בּוּדְדְהְוָא—בהבינך; סַמְּסְתַבְּהְיַה—בייצבך; אָתְמָאנַם—את המיינד; אָתְמַנָא—בעזרת התבונה; גַ'הי—הרוֹג; שַׂתְרוּם—את האויב; מַהָא-בָּאהוֹ—הו גיבור חיל; קָאמַה-רֻוּפַּם—בצורת תאווה; דוּרָאסַדַם—נורא.
תרגום
הו אַרְג'וּנַה גיבור חיל, מי שמכיר את עצמו כנשגב מהחושים החומריים, מהמיינד ומהתבונה, חייב לייצב את תודעתו בעזרת תבונה רוחנית שקולה (תודעת קְרּישְׁנַּה), ואז — בכוח רוחני — למגר אויב זה שאינו יודע שובעה, הידוע כתאווה.
הפרק השלישי של הבְּהַגַוַד-גִיתָא מוביל במישרין לתודעת קְרּישְׁנַּה. הוא מלמד שהעצמי הוא משרת נצחי של האל, ושה"אין" המופשט אינו האמת העליונה. אין ספק שמי שחיים בקיום חומרי מושפעים מתאווה ומיצר ההשתלטות על משאבי הטבע החומרי. יצר ההשתלטות הזה והתשוקה לעינוג חושים הם גדולי אויביה של הנשמה המותנית. אלא שבכוחה של תודעת קְרּישְׁנַּה לרסן את החושים החומריים, המיינד והתבונה. אין צורך לנטוש באופן פתאומי עבודה או חובות; פיתוח הדרגתי של תודעת קְרּישְׁנַּה מרומם לנשגב ומחסן מפני השפעתם של המיינד והחושים החומריים. זאת באמצעות תבונה יציבה שמכוונת לעבר העצמי הטהור. זוהי תמצית הפרק השלישי. מי ששרוי בשלב בלתי בוגר של קיום חומרי, שום לימוד שכלתני ספקולטיבי, גם לא ניסיון מלאכותי לשלוט בחושים באמצעות תנוחות יוגה למיניהן, לא יקדמו אותו לעבר חיים רוחניים. עליו לתרגל תודעת קְרּישְׁנַּה באמצעות התבונה הנעלה. בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק השלישי של שְׂרִימַד בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן בקַרְמַה-יוגה.