לוֹקֵא 'סְמין דְוי-וידְהָא נישְׁטְהָא פּוּרָא פְּרוֹקְתָא מַיָאנַגְהַה גְ'נָֿאנַה-יוֹגֵנַה סָאנְֹקְהְיָאנָאםּ קַרְמַה-יוֹגֵנַה יוֹגינָאם
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ'ה—האל אמר; לוֹקֵא—בעולם; אַסְמין—הזה; דְוי-וידְהָא—משני סוגים; נישְׁטְהָא—אמונה; פּוּרָא—קודם לכן; פְּרוֹקְתָא—הוסברה; מַיָא—על ידי; אַנַגְהַה—הו הנקי מחטא; גְ'נָֿאנַה-יוֹגֵנַה—על ידי תהליך ההתחברות באמצעות ידע; סָאנְֹקְהְיָאנָאם—עבור הפילוסופים השכלתניים-נסיוניים; קַרְמַה-יוֹגֵנַה—על ידי תהליך ההתחברות באמצעות מסירות; יוֹגינָאם—עבור הדְבֵקים.
תרגום
האל אמר: הו אַרְג'וּנַה הנקי מחטא, כבר הסברתי ששניים הם סוגי האנשים שמבקשים להבין את העצמי. האחד נוטה להבינו באמצעות לימוד שכלתני ניסיוני, והאחר באמצעות שירות מסור.
בפסוק 39 של הפרק השני האל הסביר שני תהליכים — סָאנְֹקְהְיַה-יוגה וקַרְמַה-יוגה, שנקראת גם בּוּדְדְהי-יוגה. עתה הוא מוסיף ומבהיר את הנושא. מי שנוטים להבין דברים באופן שכלתני ניסיוני, פונים לסָאנְֹקְהְיַה-יוגה, לימוד טבעם של רוח וחומר בדרך הניתוח. לעומתם ישנם הפועלים בתודעת קְרּישְׁנַּה. זה מוסבר בפסוק 61 של הפרק השני. גם בפסוק 39 בפרק השני האל מסביר שפעילות בבּוּדְדְהי-יוגה, בתודעת קְרּישְׁנַּה, משחררת מכבלי הפעולה; ונוסף על כך, התהליך הוא ללא פגם. אותו עיקרון — שבּוּדְדְהי-יוגה פירושה תלות מוחלטת בעליון (או ליתר דיוק, בקְרּישְׁנַּה), ומהווה דרך קלה לשליטה בחושים — מוסבר עוד יותר בפסוק 61. לכן שתי צורות היוגה קשורות זו בזו, כמו פילוסופיה ודת. דת ללא פילוסופיה היא רגשנות, שיכולה אף לגלוש לפנאטיות, בעוד שפילוסופיה ללא דת אינה אלא שכלתנות עקרה. קְרּישְׁנַּה הוא המטרה העליונה, שהרי אותם הוגי דעות שמחפשים בכנות אחר האמת המוחלטת מגיעים בסופו של דבר לתודעת קְרּישְׁנַּה. גם זה נאמר בבְּהַגַוַד-גִיתָא. התהליך כולו נועד להבהיר את מעמדו האמיתי של העצמי ביחס לעצמי העליון. התהליך השכלי-ספקולטיבי הוא עקיף ומוביל רק בהדרגה לתודעת קְרּישְׁנַּה, בעוד שהאחר קושר כל דבר עם קְרּישְׁנַּה במישרין. מן השניים עדיף התהליך הישיר של תודעת קְרּישְׁנַּה. זאת משום שאינו תלוי בתהליך ההיטהרות שדרוש בתהליך הפילוסופי. תודעת קְרּישְׁנַּה כשלעצמה כבר מטהרת, ובגלל העיסוק הישיר בשירות מסור היא גם קלה לביצוע ונשגבת.