פְּרַקְרּיתֵר גוּנַּה-סַמְמֻוּדְּהָאהּ סַגְ'גַ'נְתֵא גוּנַּה-קַרְמַסוּ תָאן אַקְרּיתְסְנַה-וידוֹ מַנְדָאן קְרּיתְסְנַה-וין נַה ויצָ'אלַיֵת
פְּרַקְרּיתֵהּ—של הטבע החומרי; גוּנַּה—על ידי המידות; סַמְמֻוּדְּהָאהּ—מבולבלים; סַגְ'גַ'נְתֵא—עוסקים; גוּנַּה-קַרְמַסוּ—בפעילות חומרית; תָאן—אותם; אַקְרּיתְסְנַה-וידַהּ—אנשים בעלי ידע מועט; מַנְדָאן—עצלים בהבנת ההגשמה העצמית; קְרּיתְסְנַה-וית—השרוי בידע אמיתי; נַה—אל לו; ויצָ'אלַיֵת—להסעיר.
תרגום
הבורים אשר מבולבלים על ידי מידות הטבע החומרי עוסקים כליל בפעילויות ארציות ונקשרים אליהן. אלא שאל לו לחכם לרפּות את ידיהם, אפילו שמחוסר ידע, חובותיהם נחותות יותר.
אנשים משוללי ידע טועים ומזדהים עם תודעה ארצית-גשמית, ומלאים בזהויות חומריות. הגוף הוא מתנת הטבע החומרי, ומי שקשור מדי לתודעה חומרית נקרא מַנְדַה, עצל, שאינו מבין את הנשמה הרוחנית. אנשים נבערים חושבים את גופם לעצמם; את מי שקשורים לגופם הם חושבים לשארי בשר, הם מעריצים את ארץ הולדת גופם, ומייחסים לטקסי הדת והפולחן חשיבות כשלעצמם. בשבי הזהויות החומריות הם נוטים לפעול בתחומי החברה, האומה או עזרה לזולת, ותחת קסמן של הגדרות שכאלה, הם טרודים תמיד בעיסוקים חומריים; הגשמה עצמית היא בסך הכול מיתוס עבורם, והם אינם מוצאים בה כל עניין. מכל מקום, אל למתקדמים בחיים רוחניים לנסות ולקרוא תיגר על חומרניים שכאלה. עדיף שישקדו על פעילותם הרוחנית בצנעה, ואת החומרניים יעסיקו בעקרונות מוסר ראשוניים כגון אי אלימות ושאר מעשים ארציים מועילים. אנשים נבערים אינם מסוגלים להעריך פעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה. קְרּישְׁנַּה מורה שלא להפריעם ולבזבז זמן יקר לשווא. מכל מקום, דְבֵקיו של האל, שמבינים את כוונתו של האל, רחומים אף יותר ממנו. לכן הם נכונים להסתכן ולפנות אפילו לנבערים, ולנסות להעסיקם בפעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה, שאין ספק כי נחוצה לכל אדם.