יַס תְו אָתְמַה-רַתיר אֵוַה סְיָאד אָתְמַה-תְרּיפְּתַשׂ צַ'ה מָאנַוַהּ אָתְמַנְי אֵוַה צַ'ה סַנְתוּשְׁטַס תַסְיַה קָארְיַםּ נַה וידְיַתֵא
יַהּ—מי ש-; תוּ—אולם; אָתְמַה-רַתיהּ—מוצא עונג בעצמי; אֵוַה—בלבד; סְיָאת—נשאר; אָתְמַה-תְרּיפְּתַהּ—מסופק בעצמי; צַ'ה—ו-; מָאנַוַהּ—אדם; אָתְמַני—בעצמו; אֵוַה—בלבד; צַ'ה—ו-; סַנְתוּשְׁטַהּ—מסופק לחלוטין; תַסְיַה—עבורו; קָארְיַם—חובה; נַה—אֵינה; וידְיַתֵא—קיימת.
תרגום
אולם מי שמוצא את עינוגו בעצמי העליון, שחייו מוקדשים להגשמה עצמית, והוא מסופק בעצמי העליון בלבד ושבע רצון לגמרי — אדם כזה פטור מכל חובה.
מי שמודע כולו לקְרּישְׁנַּה ומסופק כליל ממעשיו בתודעת קְרּישְׁנַּה פטור מכל חובה. מודעותו לקְרּישְׁנַּה מסלקת מייד כל טומאה מליבו, דבר שבדרך כלל אפשרי רק לאחר מאות ואלפי יַגְ'נֿות. כשתודעתו מתבהרת, הוא מבין לגמרי את מעמדו הנצחי ביחסיו עם העליון. אז הופכת חובתו למוארת בחסדו של האל וברורה כמאליה, והוא אינו חייב עוד למלא את הכללים הוֵדיים. אדם מודע לקְרּישְׁנַּה אינו מוצא עוד כל עניין בפעילות חומרית, גם לא בהנאות החומריות כגון יין, נשים ושאר מקסמי-השווא.