אַנְנָאד בְּהַוַנְתי בְּהֻוּתָאני פַּרְגַ'נְיָאד אַנְנַה-סַמְבְּהַוַהּ יַגְ'נָֿאד בְּהַוַתי פַּרְגַ'נְיוֹ יַגְ'נַֿהּ קַרְמַה-סַמוּדְבְּהַוַהּ
אַנְנָאת—מדגנים; בְּהַוַנְתי—גדלים; בְּהֻוּתָאני—הגופים החומריים; פַּרְגַ'נְיָאת—מהגשם; אַנְנַה—של הדגנים; סַמְבְּהַוַהּ—היווצרות; יַגְ'נָֿאת—מביצוע הקרבות; בְּהַוַתי—הופך לאפשרי; פַּרְגַ'נְיַהּ—גשם; יַגְ'נַֿהּ—ביצוע יַגְ'נַֿהּ; קַרְמַה—חובות; סַמוּדְבְּהַוַהּ—מקור.
תרגום
כל גוף חי ניזון מדגנים, ואלה צומחים מגשם. גשם יורד כתוצאה מביצוע יַגְ'נַֿה (הקרבה), וזו מקורה בחובות הכתובים.
שְׂרִילַה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה, שהיה מבאר גדול של הבְּהַגַוַד-גִיתָא, כותב: יֵא אינְדְרָאדְי-אַנְֹגַתַיָאוַה-סְתְהיתַםּ יַגְ'נַֿםּ סַרְוֵשְׂוַרַםּ וישְׁנּוּם אַבְּהְיַרְצְ'יַה תַץ'-צְ'הֵשַׁם אַשְׂנַנְתי תֵנַה תַד דֵהַה-יָאתְרָאם סַמְפָּאדַיַנְתי, תֵא סַנְתַהּ סַרְוֵשְׂוַרַסְיַה יַגְ'נַֿה-פּוּרוּשַׁסְיַה בְּהַקְתָאהּ סַרְוַה-קילְבּישַׁיְר אַנָאדי-קָאלַה-ויוְרּידְדְהַיְר אָתְמָאנוּבְּהַוַה-פְּרַתיבַּנְדְהַקַיְר ניקְהילַיְהּ פָּאפַּיְר וימוּצְ'יַנְתֵא. האל העליון ידוע כיַגְ'נַֿה-פּוּרוּשַׁה, או מי שנהנה מכל ההקרבות. הוא אדון כל האלים למחצה, שמשרתים אותו ממש כשם שאיברי הגוף משרתים את הגוף השלם. אלים למחצה כמו אינְדְרַה, צַ'נְדְרַה ווַרוּנַּה מונו לנהל את הסדרים החומריים. הוֵדות מורות על הקרבות שונות לסיפוקם. זאת כדי שיתרצו לספק אוויר, אור ומים, לצורך גידולם של יבולי דגנים. כשקְרּישְׁנַּה נסגד, נסגדים אוטומטית גם האלים למחצה, שנחשבים לאיברי גופו השונים; מכאן שאין צורך לסגוד להם בנפרד. לכן, דְבֵקיו של האישיות העליונה ששרויים בתודעת קְרּישְׁנַּה, אוכלים את מזונם לאחר שהגישו אותו כמנחה לאל — תהליך שמזין את הגוף מבחינה רוחנית. מעשה זה מכחיד את תגובות העבר ומחסן את הגוף מפני טומאות הטבע החומרי כולן. מגפה מדבירים באמצעות תרכיב חיסון. כמותו מחסן מזון שהוגש לוישְׁנּוּ מפני זיקה חומרית. מי שנוהג להגיש כך את מזונו נקרא דָבֵק. דָבֵק כזה, שמודע לקְרּישְׁנַּה ואוכל רק מזון שהוגש לקְרּישְׁנַּה, מתחסן מכל תגובות העבר, שמהוות מכשול להתקדמות בהגשמה עצמית. לעומת זאת, מי שאינו עושה זאת רק מוסיף ומרבה את חטאיו, ומתקין את גופו הבא לצורת כלב או חזיר. זאת כגמול על חטאיו. העולם החומרי גדוש טומאה, ומי שמתחסן על ידי אכילת פְּרַסָאדַם (מזון שהועלה כמנחה לוישְׁנּוּ), ניצל ממתקפתה, בעוד שהאחרים חשופים לה. תבואה וירקות מהווים את המזון הבסיסי. מזונו של האדם מורכב מתבואה, ירקות, פירות וכו', וחיות אוכלות את חלק הדגנים והירקות שאינם נחוצים לאדם, כמו עשב, צמחים וכו'. גם מי שרגילים לאכול בשר תלויים בצמחייה, שהרי זו מזינה את החיות. מכאן שאנו תלויים כליל ביבולי השדה ולא במוצריהם של מפעלי תעשיה גדולים. יבולי השדה תלויים בגשמים, ואלה נשלטים בידי אלים למחצה כמו אינְדְרַה, השמש, הירח וכו', שהם כולם משרתיו של אלוהים. האל מתרצה ממנחות; וכשלא מבצעים אותן, שורר מחסור. כזה הוא חוק הטבע. מכאן שחייבים לבצע יַגְ'נַֿה, ובייחוד את הסַנְֹקִירְתַנַה-יַגְ'נַֿה שנועדה לתקופה זו, לפחות כדי להינצל ממחסור.