פְּרַקְרּיתֵהּ קְרייַמָאנָּאני גוּנַּיְהּ קַרְמָאנּי סַרְוַשַׂהּ אַהַנְֹקָארַה-וימֻוּדְּהָאתְמָא קַרְתָאהַם איתי מַנְיַתֵא
פְּרַקְרּיתֵהּ—של הטבע החומרי; קְרייַמָאנָּאני—נעשות; גוּנַּיְהּ—על ידי המידות; קַרְמָאנּי—את הפעולות; סַרְוַשַׂהּ—מכול הסוגים; אַהַנְֹקָארַה-וימֻוּדְּהַה—מבולבל בשל העצמי הכוזב; אָתְמָא—הנשמה הרוחנית; קַרְתָא—העושה; אַהַם—אני; איתי—כך; מַנְיַתֵא—הוא חושב.
תרגום
הנשמה הרוחנית מתבלבלת בהשפעת העצמי הכוזב, וחושבת את עצמה לעושת הפעולות, שלמעשה מתבצעות על ידי שלוש מידות הטבע החומרי.
אפשר שאדם מודע לקְרּישְׁנַּה ואדם חומרני יבצעו שניהם אותו דבר, וכמו יפעלו באותו מישור, אלא שההבדל שביניהם הוא תהומי. האדם החומרני משוכנע, בהשפעת העצמי הכוזב, שהוא מבצעם של הדברים. הוא אינו יודע שהמנגנון הגופני הוא יציר הטבע החומרי, שפועל בהכוונתו של אלוהים. מכאן שאינו יודע שבסופו של דבר גם הוא כפוף לשליטתו של קְרּישְׁנַּה. הוא חושב שהוא עושה הכול באופן עצמאי, וזה, כמובן, סימן לבורותו. מאחר שאינו יודע שגופו הגשמי וגופו הסמוי הם תוצר הטבע החומרי, שכפוף לאל, הרי שאינו חושב להקדיש את פעילותו הגופנית והנפשית לשירותו של קְרּישְׁנַּה, או לתודעת קְרּישְׁנַּה. הוא שוכח שהאל ידוע כהְרּישִׁיקֵשַׂה, אדון החושים הגשמיים; בגלל עידנים של שימוש מעוות בחושיו לצורך עינוג חושים, הוא מבולבל עתה ונתון לזהות כוזבת, שמשכיחה ממנו את יחסיו הנצחיים עם קְרּישְׁנַּה.