סַהַה-יַגְ'נָֿאהּ פְּרַגָ'אהּ סְרּישְׁטְוָא פּוּרוֹוָאצַ'ה פְּרַגָ'אפַּתיהּ אַנֵנַה פְּרַסַוישְׁיַדְהְוַם אֵשַׁה ווֹ 'סְתְו אישְׁטַה-קָאמַה-דְהוּק
סַהַה—יחד עם; יַגְ'נָֿאהּ—הקרבות; פְּרַגָ'אהּ—דורות; סְרּישְׁטְוָא—ביוצרו; פּוּרָא—בראשית הבריאה; אוּוָאצַ'ה—אמר; פְּרַגָ'א-פַּתיהּ—אדון כל היצורים; אַנֵנַה—בזכות זה; פְּרַסַוישְׁיַדְהְוַם—היו משגשגים יותר ויותר; אֵשַׁהּ—זה; וַהּ—לכם; אַסְתוּ—שיהיה; אישְׁטַה—כל הדברים הרצויים; קָאמַה-דְהוּק—מעניק.
תרגום
בראשית הבריאה שלח ריבון כל הברואים דורות של אנשים ואלים למחצה ועמם הקרבות לוישְׁנּוּ, ובירכם ואמר: "היו מאושרים ביַגְ'נַה (הקרבה) זו, כיוון שביצועה יעניק לכם את כל הדרוש לחיי אושר ויביאכם לגאולה."
הבריאה החומרית, שיצר אדון הברואים (וישְׁנּוּ), נועדה לאפשר לנשמות המותנות לשוב הביתה לאלוהות. ישויות החיים שבבריאה החומרית כולן מותנות לטבע החומרי. זאת משום שהן שכחו את יחסיהן עם וישְׁנּוּ, או קְרּישְׁנַּה, האל האישי העליון. לכן העקרונות הוֵדיים נועדו לסייע ולהבין את היחסים הנצחיים הללו. בבְּהַגַוַד-גִיתָא נאמר: וֵדַיְשׂ צַ'ה סַרְוַיְר אַהַם אֵוַה וֵדְיַהּ. האל אומר שהוֵדות כולן נועדו ללמד על אודותיו. במזמורים הוֵדיים נאמר: פַּתים וישְׂוַסְיָאתְמֵשְׂוַרַם. מכאן שאדון ישויות החיים הוא האל האישי, וישְׁנּוּ. גם בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (2.4.20) שְׂרִילַה שׂוּקַדֵוַה גוֹסְוָאמִי מתאר את האל כפַּתי: שְׂרייַהּ פַּתיר יַגְ'נַֿה-פַּתיהּ פְּרַגָ'א-פַּתיר דְהייָאםּ פַּתיר לוֹקַה-פַּתיר דְהַרָא-פַּתיהּ פַּתיר גַתישׂ צָ'אנְדְהַקַה-וְרּישְׁנּי-סָאתְוַתָאםּ פְּרַסִידַתָאםּ מֵא בְּהַגַוָאן סַתָאםּ פַּתיהּ וישְׁנּוּ הוא הפְּרַגָ'א-פַּתי. הוא אדון כל יצורי החיים, כל העולמות, וכל היופי. הוא גם מגונן על כולם. הוא ברא את העולם החומרי כדי לאפשר לנשמות המותנות ללמוד ולבצע יַגְ'נַֿה (הקרבות) לסיפוקו. בדרך זו הן יוכלו, בעודן בעולם החומרי, לחיות בנוחות וללא חרדות, ועם כלות גופן החומרי, להיכנס לממלכת אלוהים. זו התוכנית השלמה לנשמות המותנות. על ידי ביצוע יַגְ'נַֿה הן הופכות בהדרגה למודעות לקְרּישְׁנַּה ולקדושות בכל מגעיהן. הספרות הוֵדית מורה על סַנְֹקִירְתַנַה-יַגְ'נַֿה (זמרת שמותיו של אלוהים) בתקופה זו של קַלי. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה לימד שיטה נשגבת זו לגאולתם של כלל אנשי התקופה. תודעת קְרּישְׁנַּה וסַנְֹקִירְתַנַה-יַגְ'נַֿה משתלבות זו בזו. השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (11.5.32) מציין את הופעתו של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה כדָבֵק (כשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ) עם התייחסות מיוחדת לסַנְֹקִירְתַנַה-יַגְ'נַֿה: קְרּישְׁנַּה-וַרְנַּםּ תְוישָׁאקְרּישְׁנַּםּ סָאנְֹגוֹפָּאנְֹגָאסְתְרַה-פָּארְשַׁדַם יַגְ'נַֿיְהּ סַנְֹקִירְתַנַה-פְּרָאיַיְר יַגַ'נְתי הי סוּ-מֵדְהַסַהּ "בתקופה זו של קַלי אנשים נבונים יסגדו לאל, שיופיע עם בני לווייתו, באמצעות סַנְֹקִירְתַנַה-יַגְ'נַֿה." שאר היַגְ'נֿות שנזכרות בכתובים הוֵדיים אינן קלות לביצוע בתקופה זו, בעוד שהסַנְֹקִירְתַנַה-יַגְ'נַֿה קלה, נשגבת וטובה למטרות כולן. היא מומלצת גם בבְּהַגַוַד-גִיתָא (9.14).