יֵא תְו אֵתַד אַבְּהְיַסֻוּיַנְתוֹ נָאנוּתישְׁטְהַנְתי מֵא מַתַם סַרְוַה-גְ'נָֿאנַה-וימֻוּדְּהָאמְּס תָאן וידְדְהי נַשְׁטָאן אַצֵ'תַסַהּ
יֵא—אלו אשר; תוּ—לעומת זאת; אֵתַת—האלו; אַבְּהְיַסֻוּיַנְתַהּ—מתוך קנאה; נַה—אֵינם; אַנוּתישְׁטְהַנְתי—מקיימים באופן קבוע; מֵא—שלי; מַתַם—הוראות; סַרְוַה-גְ'נָֿאנַה—בכל סוגי הידע; וימֻוּדְּהָאן—מבולבלים לחלוטין; תָאן—שהם; וידְדְהי—דע; נַשְׁטָאן—הרוסים לחלוטין; אַצֵ'תַסַהּ—ללא תודעת קְרּישְׁנַּה.
תרגום
לעומת זאת, מי שמתעלמים מתוך קנאה מתורה זו ונמנעים מלקיימה — אלה נחשבים למשוללי ידע ולמוּלכים שולל שנכשלו בחתירתם לשלמות.
מוסברים כאן חסרונותיה של אי מודעות לקְרּישְׁנַּה. הפרת חוקי השליט גוררת עונש, וכמותה, הפרת חוקיו של אלוהים. אדם לא צייתן, אפילו אם הוא רב חשיבות, הריהו נבער לגבי עצמו, כמו גם לגבי בְּרַהְמַן, פַּרַמָאתְמָא, והאל האישי. זאת בגלל הריקנות והשיממון שבליבו. ומכאן שסיכוייו לשלמות אבודים.