אינְדְרייָאנּי פַּרָאנְּי אָהוּר אינְדְרייֵבְּהְיַהּ פַּרַםּ מַנַהּ מַנַסַס תוּ פַּרָא בּוּדְדְהיר יוֹ בּוּדְדְהֵהּ פַּרַתַס תוּ סַהּ
אינְדְרייָאנּי—החושים; פַּרָאנּי—עליונים; אָהוּהּ—אמרו; אינְדְרייֵבְּהְיַהּ—מהחושים; פַּרַם—עליון; מַנַהּ—המיינד; מַנַסַהּ—מהמיינד; תוּ—גם; פַּרָא—עליונה; בּוּדְדְהיהּ—התבונה; יַהּ—זה ש-; בּוּדְדְהֵהּ—מהתבונה; פַּרַתַהּ—עליון יותר; תוּ—אבל; סַהּ—הוא.
תרגום
החושים הפועלים עליונים מחומר חסר חיים; המיינד עליון מהחושים; התבונה עליונה עוד יותר; והיא (הנשמה) עליונה אף מהתבונה.
החושים מהווים פתחי יציאה שונים לפעילותה של התאווה. התאווה שעצורה בגוף מוצאת את פורקנה דרך החושים, ומכאן שהם עליונים מכלל הגוף. מכל מקום, כאשר מתעלה התודעה לתודעת קְרּישְׁנַּה, או אז הופכים פתחי היציאה הללו לחסרי שימוש. תודעת קְרּישְׁנַּה פירושה שהנשמה באה במגע ישיר עם האל; מכאן שבראש היררכיית התפקודים הגופניים, אשר מתוארת לעיל, נמצאת הנשמה העליונה. פעילות גופנית פירושה פעילות החושים, וכשהם חדלים לתפקד, חדלה גם פעילות הגוף. המיינד, לעומת זאת, נשאר פעיל גם בשעה שהגוף דומם ונח, וממשיך ומתפקד, כמו בעת חלימה. מכל מקום, החלטיותה של התבונה עליונה מהמיינד, והנשמה עוד עליונה ממנה. מכאן שבשעה שהנשמה עוסקת במישרין בשירות לעליון, רק טבעי שגם הכפופים לה — כלומר התבונה, המיינד והחושים — כולם ילכו בעקבותיה. בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד ישנו תיאור דומה. נאמר שם שמושאי החושים עליונים לחושים, והמיינד עליון מהם. משום כך, בעת שהמיינד עוסק בשירות מתמיד לאל, הרי שגם החושים נאלצים לפעול כמותו. התהליך הנפשי הזה כבר הוסבר קודם. פַּרַםּ דְרּישְׁטְוָא ניוַרְתַתֵא. מיינד שעוסק בשירות נשגב לאל אינו נוטה עוד לעיסוקים נחותים. הנשמה מתוארת בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד כמַהָאן, הגדולה. מכאן שהיא עליונה לכול — כלומר למושאי החושים, לחושים, למיינד ולתבונה. לכן הבנת מעמדה היסודי מהווה את הפתרון לבעיה כולה. באמצעות התבונה צריך לחקור ולהבין את מעמדה היסודי של ישות החיים, ואז למקד את המיינד תמיד בתודעת קְרּישְׁנַּה. זה יפתור את הבעיה כולה. לטירון בחיים רוחניים עדיף בדרך כלל להתרחק ממושאי החושים, אלא שנוסף על כך, עליו לחזק את המיינד בעזרת התבונה. מי שיודע להעסיק בתבונה את המיינד בתודעת קְרּישְׁנַּה ולהתמסר כולו לקְרּישְׁנַּה, תודעתו מתחזקת אוטומטית. במצב כזה, החושים העזים, שמשולים לנחשים ארסיים, אינם מסוכנים יותר, ממש כמו נחשים שעקרו את שיניהם הארסיות. אך אף על פי שהנשמה היא אדון התבונה, המיינד והחושים, אם היא לא תתחזק על ידי מגע עם קְרּישְׁנַּה בתודעת קְרּישְׁנַּה, הרי שהיא תמעד ותידרדר בהשפעת המיינד הסוער.