אוּדָארָאהּ סַרְוַה אֵוַיְתֵא גְ'נָֿאנִי תְו אָתְמַיְוַה מֵא מַתַם אָסְתְהיתַהּ סַה הי יוּקְתָאתְמָא מָאם אֵוָאנוּתְתַמָאםּ גַתים
אוּדָארָאהּ—אצילי רוח; סַרְוֵא—כולם; אֵוַה—אכן; אֵתֵא—אלו; גְ'נָֿאנִי—אדם בעל ידע; תוּ—אולם; אָתְמָא אֵוַה—ממש כעצמי; מֵא—שלי; מַתַם—דעה; אָסְתְהיתַהּ—שרוי; סַהּ—הוא; הי—אכן; יוּקְתַה-אָתְמָא—עוסק בשירות מסור; מָאם—בי; אֵוַה—אכן; אַנוּתְתַמָאם—הגבוה ביותר; גַתים—ביעד.
תרגום
אין ספק שאצילי רוח הם כל הדְבֵקים הללו. אולם את השרוי בידע על אודותיי אני רואה ממש כעצמי. בעוסקו בשירותי הנשגב, אל נכון הוא יגיע אליי — התכלית הנעלה והמושלמת מכול.
אין להסיק מכך שאותם דְבֵקים שידיעתם אינה מושלמת אינם יקרים לאל. האל אומר שהם כולם אצילי רוח, שהרי מי שפונה לאלוהים, מכל סיבה, נקרא מַהָאתְמָא, נשמה דגולה. האל מקבל את הדְבֵקים שמבקשים גמול כלשהו משירותם, שהרי גם אלה חדורים בזיקה כלשהי אליו. מתוך אהבה הם מבקשים מהאל טובה חומרית כלשהי, וכשהם משיגים את מבוקשם ובאים על סיפוקם, הם מוסיפים ומתקדמים בשירותם המסור. מכל מקום, אותם דְבֵקים שידיעתם מושלמת — אלה נחשבים ליקרים מאוד לאל. זאת משום שכל מטרתם היא לשרת אותו באהבה ובמסירות. לרגע הם אינם נוטשים את האל או את שירותו, וגם האל נוטה לדְבֵקים שכאלה ואינו נפרד מהם. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (9.4.68) האל אומר: סָאדְהַווֹ הְרּידַיַםּ מַהְיַםּ סָאדְהֻוּנָאםּ הְרּידַיַםּ תְו אַהַם מַד-אַנְיַת תֵא נַה גָ'אנַנְתי נָאהַםּ תֵבְּהְיוֹ מַנָאג אַפּי "הדְבֵקים מצויים בליבי תמיד, ואני תמיד בליבם. הם אינם יודעים דבר מלבדי, וגם אני איני מסוגל לשכוח אותם. יחסיי עם דְבֵקיי הטהורים הם קרובים מאוד. ומאחר שדְבֵקים טהורים שכאלה, בעלי ידע מושלם, אינם מתנתקים מן המישור הרוחני לעולם, הרי שהם יקרים לי מאוד."