איצְ'צְ'הָא-דְוֵשַׁה-סַמוּתְתְהֵנַה דְוַנְדְוַה-מוֹהֵנַה בְּהָארַתַה סַרְוַה-בְּהֻוּתָאני סַמְמוֹהַםּ סַרְגֵא יָאנְתי פַּרַנְתַפַּה
איצְ'צְ'הָא—תשוקה; דְוֵשַׁה—שנאה; סַמוּתְתְהֵנַה—נוצרת מ-; דְוַנְדְוַה—של שנייוּת; מוֹהֵנַה—על ידי אשליה; בְּהָארַתַה—הו נצר בְּהַרַתַה; סַרְוַה—כל; בְּהֻוּתָאני—ישויות החיים; סַמְמוֹהַם—לאשליה; סַרְגֵא—כאשר הן נולדות; יָאנְתי—הולכות; פַּרַם-תַפַּה—הו מייסר האויבים.
תרגום
הו נצר בְּהַרַתַה מדביר האויבים, ישויות החיים כולן נולדות לתוך אשליה ושרויות בבלבול, שמקורו בשניוּת שבמשיכה ודחייה.
מעצם מעמדה היסודי, ישות החיים כפופה לאל העליון, שהוא ידע טהור. אולם כאשר מתוך אשליה היא מתנתקת מן הידע הטהור, הריהי נופלת לשליטת האנרגיה המשלה ואינה מסוגלת עוד להבין את האל. האנרגיה המשלה מתגלית בשניוּת שבתשוקה וקנאה. בגלל אלה מתאווה הנבער להיות לאחד עם אלוהים ומקנא בקְרּישְׁנַּה על שהוא האל האישי העליון. דְבֵקים טהורים אינם מבולבלים ונגועים במשיכה ודחייה, ומבינים אפוא שהופעתו של האל מתחוללת באמצעות אונו הפנימי. לעומתם, המבולבלים על ידי שניות ובערות, סוברים שהאל העליון הוא תוצרה של האנרגיה החומרית. זהו כמובן חוסר מזלם. חייהם של אנשים מוּשלים שכאלה מאופיינים בצמדי ניגודים כגון כבוד וקלון, שמחה וצער, גבר ואישה, טוב ורע, עונג וכאב וכו'. הם חושבים, "זו אשתי; זה ביתי; אני אדון הבית; אני בעלה של אישה זו." אלה הם הניגודים שבאשליה. מי שמתבלבלים בצמדי ניגודים שכאלה הם סכלים גמורים, ואינם מסוגלים להבין את האל.