שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ'ה
מַיְי אָסַקְתַה-מַנָאהּ פָּארְתְהַה יוֹגַםּ יוּנְֿגַ'ן מַד-אָשְׂרַיַהּ
אַסַמְּשַׂיַםּ סַמַגְרַםּ מָאםּ יַתְהָא גְ'נָֿאסְיַסי תַץ' צְ'הְרּינּוּ
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ'ה—האל אמר; מַיי—אליי; אָסַקְתַה-מַנָאהּ—בלב קשור; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; יוֹגַם—הגשמה עצמית; יוּנְֿגַ'ן—מתרגל; מַת-אָשְׂרַיַהּ—מודע אליי (לקְרּישְׁנַּה); אַסַמְּשַׂיַם—ללא ספקות; סַמַגְרַם—לחלוטין; מָאם—אותי; יַתְהָא—כיצד; גְ'נָֿאסְיַסי—תוכל לדעת; תַת—זאת; שְׂרּינּוּ—שמע.
תרגום
האל אמר: הו בן פְּרּיתְהָא, הסכת עתה ושמע כיצד באמצעות תרגול יוגה, תוך מודעות מוחלטת לי ומיינד קשור אליי, תוכל, כשאתה פטור מספקות, לדעת אותי במלואי.
הפרק השביעי של הבְּהַגַוַד-גִיתָא מתאר במלואו את טבעה של תודעת קְרּישְׁנַּה. קְרּישְׁנַּה מלא בשפעים כולם, ופה יתואר כיצד הוא מגלה שפעים אלה. יתוארו גם ארבעה סוגים של אנשים בני מזל שנמשכים לקְרּישְׁנַּה, וארבעה סוגים של חסרי מזל, שאינם פונים לקְרּישְׁנַּה לעולם.
בששת הפרקים הראשונים של הבְּהַגַוַד-גִיתָא מתוארת ישות החיים כנשמה רוחנית אל-חומרית, שבכוחה להתעלות להגשמה עצמית בשיטות יוגה שונות. בסוף הפרק השישי נאמר בפירוש שמיקוד המיינד בקְרּישְׁנַּה בדרך קבע, כלומר, תודעת קְרּישְׁנַּה, מהווה את צורת היוגה העליונה. רק על ידי מיקוד המיינד בקְרּישְׁנַּה, ולא בשום דרך אחרת, אפשר לדעת את האמת המוחלטת בשלמות. ידיעת הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי הבלתי אישי או הפַּרַמָאתְמָא המקומי היא בסך הכול ידע חלקי של האמת, בעוד שקְרּישְׁנַּה הוא הידע המדעי המלא. מכאן שמי שמודע לקְרּישְׁנַּה, נגלה לו הכול. מי ששרוי בתודעת קְרּישְׁנַּה מושלמת יודע שקְרּישְׁנַּה הוא הידע העליון, שמעבר לספקות כולם. שיטות היוגה השונות מהוות בסך הכול שלבים בנתיב לתודעת קְרּישְׁנַּה. משום כך, מי שמתרגל תודעת קְרּישְׁנַּה במישרין יודע במלואם גם את הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי ואת הפַּרַמָאתְמָא. תרגול היוגה של תודעת קְרּישְׁנַּה מקנה ידע מושלם על הכול — כלומר, על אודות האמת המוחלטת, על אודות ישויות החיים ועל אודות הטבע החומרי, על גילוייהם השונים.
תרגול יוגה צריך להתחיל כפי שמורה הפסוק האחרון של הפרק השישי. מיקוד המיינד בקְרּישְׁנַּה, כלומר בעליון, מושג באמצעות תשעת תהליכי השירות המסור. מאלה, שְׂרַוַנַּם הוא החשוב ביותר. האל אומר משום כך לאַרְג'וּנַה, תַץ' צְ'הְרּינּוּ, "שמע לי". אין בר סמכא גדול מקְרּישְׁנַּה, ומכאן ששמיעה ממנו היא ההזדמנות הטובה ביותר להפוך למודע לו בשלמות. צריך ללמוד מקְרּישְׁנַּה עצמו או מדְבֵקו הטהור — ולא ממי שאינו דָבֵק שמתחזה למלומד ומתייהר בהשכלתו האקדמית.
בפרק השני של הספר הראשון של השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם מוסבר התהליך להבנת קְרּישְׁנַּה, האל האישי העליון, האמת המוחלטת:
שְׂרּינְּוַתָאםּ סְוַה-קַתְהָאהּ קְרּישְׁנַּה פּוּנְּיַה-שְׂרַוַנַּה-קִירְתַנַהּ
הְרּידְי אַנְתַהּ-סְתְהוֹ הְי אַבְּהַדְרָאנּי וידְהוּנוֹתי סוּהְרּית סַתָאם
נַשְׁטַה-פְּרָאיֵשְׁו אַבְּהַדְרֵשׁוּ ניתְיַםּ בְּהָאגַוַתַה-סֵוַיָא
בְּהַגַוַתְי אוּתְתַמַה-שְׂלוֹקֵא בְּהַקְתיר בְּהַוַתי נַיְשְׁטְהיקִי
תַדָא רַגַ'ס-תַמוֹ-בְּהָאוָאהּ קָאמַה-לוֹבְּהָאדַיַשׂ צַ'ה יֵא
צֵ'תַה אֵתַיְר אַנָאוידְדְהַםּ סְתְהיתַםּ סַתְתְוֵא פְּרַסִידַתי
אֵוַםּ פְּרַסַנְנַה-מַנַסוֹ בְּהַגַוַד-בְּהַקְתי-יוֹגַתַהּ
בְּהַגַוַת-תַתְתְוַה-ויגְ'נָֿאנַםּ מוּקְתַה-סַנְֹגַסְיַה גָ'איַתֵא
בְּהידְיַתֵא הְרּידַיַה-גְרַנְתְהישׂ צְ'הידְיַנְתֵא סַרְוַה-סַמְּשַׂיָאהּ
קְשִׁייַנְתֵא צָ'אסְיַה קַרְמָאנּי דְרּישְׁטַה אֵוָאתְמַנִישְׂוַרֵא
"שמיעה על אודות קְרּישְׁנַּה מספרות וֵדית, או במישרין מהבְּהַגַוַד-גִיתָא, מהווה כשלעצמה פעילות צדיקה. קְרּישְׁנַּה, אשר שוכן בלב כול, נוהג באדם ששומע על אודותיו בקביעות כבטוב שבידידים ומטהר את לבבו. באופן טבעי נעור אז הידע הנשגב שרדום בדָבֵק, וכשהוא ממשיך ושומע על אודות קְרּישְׁנַּה מהבְּהָאגַוַתַם ומדְבֵקים, הוא מתייצב בשירות המסור לאל. עם ההתקדמות בשירות המסור הוא משתחרר ממידות הלהיטות והבערות, ומזדכך מתאווה חומרית וחמדנות. כשאלה נשטפות מהלב, הוא מתייצב בעמדה של טוֹבוּת טהורה, ובזכות שירותו המסור נמלא חדווה ומבין את מדע האלוהים במלואו. כך גודעת בְּהַקְתי-יוגַה את הקשר הסבוך של זיקות חומריות ומאפשרת לו להתעלות באחת לשלב האַסַמְּשַׂיַםּ סַמַגְרַם, הבנת האל, האמת העליונה." (שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם. 1.2.17-21).