אֵתַד-יוֹנִיני בְּהֻוּתָאני סַרְוָאנִּיתְי אוּפַּדְהָארַיַה אַהַםּ קְרּיתְסְנַסְיַה גַ'גַתַהּ פְּרַבְּהַוַהּ פְּרַלַיַס תַתְהָא
אֵתַת—בשני סוגי טבע אלו; יוֹנִיני—מקורו; בְּהֻוּתָאני סַרְוָאנּי—כל אשר נוצר; איתי—כך; אוּפַּדְהָארַיַה—דע; אַהַם—אני; קְרּיתְסְנַסְיַה—כולו; גַ'גַתַהּ—של העולם; פְּרַבְּהַוַהּ—המקור; פְּרַלַיַהּ—הכיליון; תַתְהָא—כמו גם.
תרגום
יצורי החיים כולם מקורם בשני סוגי טבע אלה. דע כי אני הוא המקור לכל הרוחני והחומרי שבעולם זה, ואף הכיליון.
כל הקיים הוא תוצר של חומר ורוח. הרוח היא בסיס הבריאה, וחומר נוצר מרוח. הרוח אינה נוצרת בשלב מסוים של התפתחות חומרית; אדרבה, העולם החומרי מושתת כולו על האון הרוחני. רק בגלל קיומה של נשמה רוחנית בחומר מתפתח הגוף; בגלל נוכחותה של אנרגיה עילית, משמע נשמה רוחנית, גדל הילד בהדרגה לנער ולגבר. גם הבריאה הקוסמית אדירת הממדים מתפתחת כולה בגלל נוכחות נשמת-העל, וישְׁנּוּ. רוח וחומר, שחוברים יחדיו ליצירת יקום אדיר, שניהם הם אוניו של האל, ומכאן שהוא הסיבה הראשונית לכול. חלקיקו של האל, כלומר ישות החיים, אפשר שיהיה מקור לגורד שחקים ענק, למפעל גדול, או אפילו לעיר גדולה, אולם לעולם לא ליקום גדול, כיוון שמקורו של היקום הגדול בנשמה גדולה, בנשמת-העל. קְרּישְׁנַּה, העליון, הוא מקורן של הנשמה הגדולה והקטנה, ומכאן שהוא מקור כל הסיבות. זה מאושש בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד (2.2.13): ניתְיוֹ ניתְיָאנָאם צֵ'תַנַשׂ צֵ'תַנָאנָם.