וֵדָאהַםּ סַמַתִיתָאני וַרְתַמָאנָאני צָ'ארְג'וּנַה בְּהַוישְׁיָאנּי צַ'ה בְּהֻוּתָאני מָאםּ תוּ וֵדַה נַה קַשְׂצַ'נַה
וֵדַה—יודע; אַהַם—אני; סַמַתִיתָאני—את שחלף; וַרְתַמָאנָאני—את ההווה; צַ'ה—ו-; אַרְג'וּנַה—הו אַרְג'וּנַה; בְּהַוישְׁיָאנּי—את העתיד; צַ'ה—כמו גם; בְּהֻוּתָאני—את ישויות החיים; מָאם—אותי; תוּ—אולם; וֵדַה—יודע; נַה—לא; קַשְׂצַ'נַה—מישהו.
תרגום
הו אַרְג'וּנַה, מאחר שאני אלוהים, הרי שיודע אני את שקרה בעבר, את שקורה עכשיו ואת שנועד להתרחש. אני יודע גם את כל ישויות החיים; אולם אותי איש לא יודע.
שאלת אישיות או חוסר אישיות ייחודית נדונה כאן בבהירות. אם קְרּישְׁנַּה, האל בדמותו האישית, היה מָאיָא, חומרי, כפי שגורסים האימפרסונליסטים, הרי שכמו כל ישות חיים אחרת, היה משנה את גופו ושוכח את חיי עברו. מי שמצוי בגוף חומרי אינו זוכר את חייו בעבר ואינו מסוגל לנבא את עתידו, או לחזות את תוצאות חייו הנוכחיים; מכאן שאינו יודע את המתרחש בעבר, בהווה ובעתיד. רק מי שפטור מטומאה חומרית מסוגל לדעת את אלה. שלא כמו אדם רגיל, קְרּישְׁנַּה אומר בבירור שהוא יודע הכול על מה שהתרחש בעבר, המתרחש בהווה ושיתרחש בעתיד. בפרק הרביעי הוא זוכר שהורה לויוַסְוָאן, אל השמש, לפני מיליוני שנים. קְרּישְׁנַּה מכיר כל ישות חיה, שהרי הוא מצוי בלבה של כל אחת כנשמת-העל. אולם אף שהוא נמצא בכול כנשמת-העל ונוכח כאל האישי העליון, חסרי התבונה, גם אם הם מבינים את היבט הבְּרַהְמַן הבלתי אישי, אינם יודעים ששְׂרִי קְרּישְׁנַּה הוא האישיות העליונה. מובן שגופו הנשגב של קְרּישְׁנַּה בלתי מתכלה. הוא משול לשמש, ומָאיָא לענן. בעולם החומרי מצויים שמש, עננים וכוכבים שונים. אפשר שהעננים יכסו את השמיים לזמן מה, אלא שכסות זו קיימת רק בתחום ראייתנו המוגבלת. למעשה, השמש, הירח והכוכבים אינם מכוסים כלל. בדומה לכך, מָאיָא לא יכולה לכסות את האישיות העליונה. הוא בוחר באמצעות אונו הפנימי שלא להתגלות לעיניהם של חסרי התבונה. כפי שנאמר בפסוק השלישי של פרק זה, רק אחדים מבין מיליוני אנשים מנסים להגיע לשלמות, ומבין אלפים מושלמים שכאלה אולי אחד מסוגל להבין את קְרּישְׁנַּה כפי שהוא. גם המושלם בהבנת הבְּרַהְמַן הבלתי אישי או הפַּרַמָאתְמָא המקומי, אינו מסוגל להבין את האל האישי העליון, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, מבלי להיות בתודעת קְרּישְׁנַּה.