אַוְיַקְתַםּ וְיַקְתים אָפַּנְנַםּ מַנְיַנְתֵא מָאם אַבּוּדְדְהַיַהּ פַּרַםּ בְּהָאוַם אַגָ'אנַנְתוֹ מַמָאוְיַיַם אַנוּתְתַמַם
אַוְיַקְתַם—הבלתי נגלה; וְיַקְתים—אישיות; אָפַּנְנַם—השיג; מַנְיַנְתֵא—חושבים; מָאם—שאני; אַבּוּדְדְהַיַהּ—השוטים; פַּרַם—עליון; בְּהָאוַם—קיום; אַגָ'אנַנְתַהּ—מבלי לדעת; מַמַה—שלי; אַוְיַיַם—בלתי נכחד; אַנוּתְתַמַם—שאין נעלה ממנו.
תרגום
אנשים שוטים, שאינם יודעים אותי בשלמות, סבורים שאני, קְרּישְׁנַּה, האל האישי העליון, הייתי לפנים מופשט ונטול אישיות ייחודית ועתה עטיתי דמות זו. ברוב בערותם הם אינם מכירים את טבעי הנעלה יותר, הבלתי נכחד והנשגב.
סוגדיהם של האלים למחצה מתוארים כפחותי תבונה, ועתה האימפרסונליסטים אף הם מתוארים כך. קְרּישְׁנַּה ניצב כאן בדמותו האישית ומדבר אל אַרְג'וּנַה. אף על פי כן, גורסים האימפרסונליסטים בבערותם שאלוהים בהיבטו הסופי משולל דמות. יָאמוּנָאצָ'ארְיַה, דָבֵק דגול בשושלת ההוראה של רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה, כתב פסוק מתאים בהקשר זה: תְוָאםּ שִׂילַה-רֻוּפַּה-צַ'ריתַיְהּ פַּרַמַה-פְּרַקְרּישְׁטַיְהּ סַתְתְוֵנַה סָאתְתְויקַתַיָא פְּרַבַּלַיְשׂ צַ'ה שָׂאסְתְרַיְהּ פְּרַקְהְיָאתַה-דַיְוַה-פַּרַמָארְתְהַה-וידָאםּ מַתַיְשׂ צַ'ה נַיְוָאסוּרַה-פְּרַקְרּיתַיַהּ פְּרַבְּהַוַנְתי בּוֹדְדְהוּם "אלי היקר, דְבֵקים כמו וְיָאסַדֵוַה ונָארַדַה יודעים אותך כאישיות-אלוה. הקריאה בספרות הוֵדית מלמדת על מעלותיך, דמותך ומעשיך, ומקנה את ההבנה שאתה האל האישי העליון. אולם החדורים במידות הבערות והלהיטות, הדמונים הלא דְבֵקים — אלה אינם יכולים להבינך. אין הם מסוגלים להבינך. מי שאינו דָבֵק, גם אם רבה בקיאותו בוֵדַאנְתַה, באוּפַּנישַׁדות ובשאר הספרות הוֵדית, אינו מסוגל להבין את האל האישי." (סְתוֹתְרַה-רַתְנַה 12) בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נאמר שלא די בלימוד ספרות הוֵדַאנְתַה כדי להבין את אלוהים. רק בחסדו שלו אפשר להבין את אישיותו. פסוק זה קובע שהלא דְבֵקים אשר עוסקים בוֵדָאנְתַה ובלימוד עיוני ספקולטיבי של הספרות הוֵדית ללא שמץ של תודעת קְרּישְׁנַּה אמיתית — אלה, כמו גם סוגדיהם של האלים למחצה, הם חסרי תבונה ואינם מסוגלים להבין את טבעו האישי של אלוהים. מי שסוברים שהאמת המוחלטת היא בלתי אישית מתוארים כאַבּוּדְדְהַיַהּ, כלומר משוללי ידע על היבטה העליון של האמת המוחלטת. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם נאמר שהבנה נשגבת מתחילה בבְּרַהְמַן הבלתי אישי ומתקדמת להבנת נשמת-העל המקומי. מכל מקום, האל הוא ההיבט העליון של האמת המוחלטת. האימפרסונליסטים של ימינו הם סכלים גדולים יותר, שהרי אינם נוקטים אפילו את דרכו של מורם הדגול שַׂנְֹקַרָאצָ'ארְיַה, שאמר במפורש שקְרּישְׁנַּה הוא האל האישי העליון. מאחר שאינם יודעים את האמת העליונה, הם חושבים שקְרּישְׁנַּה היה בסך הכול בנם של דֵוַקִי ווַסוּדֵוָה, או נסיך, או ישות חיים רבת כוח. הבְּהַגַוַד-גִיתָא מגנה גם תפיסה שכזו (9.11). אַוַגָ'אנַנְתי מָאםּ מֻוּדּהָא מָאנוּשִׁיםּ תַנוּם אָשְׂריתַם: "רק השוטים חושבים אותי לבן אנוש רגיל." למעשה, איש לא יכול להבין את קְרּישְׁנַּה ללא עיסוק בשירות מסור וללא פיתוח תודעת קְרישְׁנַה. השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (10.14.29) מאשש זאת: אַתְהָאפּי תֵא דֵוַה פַּדָאמְבּוּגַ'ה-דְוַיַה- פְּרַסָאדַה-לֵשָׂאנוּגְרּיהִיתַה אֵוַה הי גָ'אנָאתי תַתְתְוַםּ בְּהַגַוַן מַהימְנוֹ נַה צָ'אנְיַה אֵקוֹ 'פּי צ'ירַםּ ויצ'ינְוַן "אלי, מי שזכה ולו במעט מחסד כפות רגלי הלוטוס שלך, מסוגל להבין את גודל אישיותך. בעוד שמי שמנסים להבין אותך בשכלתנות ובחקר, אינם מסוגלים לדעת אותך, גם אם יוסיפו וילמדו את הוֵדות במשך שנים." לא באמצעות חשיבה שכלתנית ולא על ידי לימוד הספרות הוֵדית אפשר להבין את האל האישי העליון, קְרּישְׁנַּה, את דמותו, מעלותיו או שמו. אלה מובנים רק באמצעות שירות מסור. מי שעוסק כולו בתודעת קְרּישְׁנַּה, החל בזמרת המַהָא-מַנְתְרַה הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא, רק הוא מסוגל להבין את אלוהים. אימפרסונליסטים, לא דְבֵקים, סוברים שגופו של קְרּישְׁנַּה עשוי מטבע חומרי ושמעשיו, דמותו וכל השייך לו הם מָאיָא. אימפרסונליסטים שכאלה ידועים כמָאיָאוָאדִים. אלה אינם יודעים את האמת העליונה. פסוק עשרים אומר, קָאמַיְס תַיְס תַיְר הְרּיתַה-גְ'נָֿאנָאהּ פְּרַפַּדיַנְתֵא 'נְיַה-דֵוַתָאהּ. "אלה שהתעוורו בגלל תשוקותיהם מתמסרים לאלים למחצה שונים". לבד מאלוהים, ידוע כי קיימים אלים למחצה אשר חיים בכוכבים שונים, וגם האל שוכן בכוכב משלו. בפסוק 23 נאמר, דֵוָאן דֵוַה-יַג'וֹ יָאנְתי מַד-בְּהַקְתָא יָאנְתי מָאם אַפּי: סוגדיהם של האלים למחצה מגיעים לכוכביהם של אותם אלים, ודְבֵקיו של קְרּישְׁנַּה מגיעים לכוכב קְרּישְׁנַּלוֹקַה. אף שזה נאמר בבירור, ממשיכים האימפרסונליסטים הסכלים ומחזיקים בדעתם שהאל נטול דמות אישית ושדמויותיו הן כסות חיצונית שקרית. האם אפשר להסיק מלימוד הגִיתָא שהאלים למחצה ומשכנותיהם הם משוללי ייחודיות אישית? לא האלים למחצה, גם לא קְרּישְׁנַּה, אישיות-אלוה, הם משוללי דמות. הם אישיים וייחודיים: קְרּישְׁנַּה הוא האל והוא מתגורר בכוכב שלו, וגם לאלים למחצה כוכבים משלהם. מכאן שהטענה המוניסטית שהאמת המוחלטת נטולת דמות אולם לובשת צורה, היא חסרת שחר. נאמר כאן בבירור שדמות זו אינה מלבוש חיצוני. מהבְּהַגַוַד-גִיתָא אנו מבינים בבירור שדמותם של האלים למחצה וזו של האל העליון קיימות בו זמנית ושקְרּישְׁנַּה הוא סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה, כלומר נצחי, מלא בחדווה וידע. הוֵדות מאששות גם שהאמת העליונה היא ידע ואושר עילאי, וִיגְ'נָֿאנַם אָנַנְדַםּ בְּרַהְמַה (בְּרּיהַד-אָרַנְּיַקַה אוּפַּנישַׁד); היא גם מאגר של מעלות מבורכות לאינספור, אַנַנְתַה-קַלְיָאנַה-גוּנָּאתְמַקוֹ 'סַוּ (וִישְׁנוּ פּוּרָאנַּה 6.5.84). בגִיתָא האל אומר שאף שהוא אַגַ'ה (בלתי נולד), הריהו מופיע. עובדות אלו נלמדות בבְּהַגַוַד-גִיתָא, ולא שהאל הוא בלתי אישי; מכאן שעל פי הגִיתָא, התאוריה האימפרסונליסטית-מוניסטית של "לבישת צורה" היא שקרית. אדרבה, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, האמת המוחלטת, ניחן הן בדמות והן באישיות.